"לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַה'" (שמות י"ב, מ"ב)
איי, ההתמדה של הסטייפלער זצ"ל, הלא "מעולם לא מצאו אדם יושב ודומם, אלא יושב ושונה!" (סוכה כ"ח ע"א).
פעם באתי, ומצאתיו מעיין במשניות. אמר בבת צחוק: "לעת זקנותי נהייתי יהודי של משניות… הלא תבין, אנשים באים ואנשים יוצאים, עוד זה מדבר וזה בא, ובין גברא לגברא אפשר לחטוף משהו. לעיין בסוגיא – קשה. אבל אפשר ללמוד משנה"…
אני זוכר בביאליסטוק, היו לו סדרי לימוד של שלושים ושש שעות רצופות – ופעם בא לפניו בחור והתאונן, שקשה לו ללמוד…
"קשה?! זה הדבר הכי מתוק בעולם, הכי מושך בעולם!".
פעם נכנסתי אליו, ואמר לי בחיוכו הכובש: "ר' יעקב, התדע?! ברכת התורה אינה ברכת המצוות בלבד, אלא גם ברכת הנהנין!". איך אפשר להבין בחור שאין לו טעם בלימוד?!
אבל הסטייפלער לא התפלא, ובוודאי שלא גער. ברחימאיות התעניין: "חמש דקות אתה יכול ללמוד?"
"חמש דקות, כן".
כמה שמח, איך אורו פניו: "הרי זה אוצר! תלמד חמש דקות, ותעשה הפסקה. תקום, תלך – ותחזור, לעוד חמש דקות, עוד אוצר. 'איש לפי אכלו', כל אחד ויכלתו!"…
ופעם אמר לי: "הרי אתה מדבר לפני בני תורה – יש הסבורים, שההצלחה היא להיות בין הראשונים בשיעור, אם לא בישיבה כולה. תאמר להם, שכל דף גמרא, כל רש"י, כל הבנה של תוספות זו הצלחה!"
נכנסתי אל הסטייפלער זצ"ל, ואמר לי: "בוא ואספר לך סיפור שתוכל לפרסמו ברבים. 'תמכור' אותו בכל מקום ותפיק ממנו רווחים, ואני איני מבקש אחוזים… קראת", סיפר, "שהשל"ה הקדוש זצ"ל הסתבך בעלילת שקר שנרקמה סביבו והיה בסכנה גדולה. נדר, שאם יחלץ ממנה יעלה לארץ ישראל. באותם ימים לא היה זה פשוט. רבות היו סכנות הדרכים וקשים טלטולי המסע, והארץ עצמה הייתה חרבה ובזוזה, והמחיה בה יקרה. עזר ה' וניצול, ופנה לקיים את נדרו.
"באו בני פרנקפורט עירו והודיעו שרצונם להיות שותפים עמו בקיום נדרו, למסור בידו כסף להוצאות הדרך ולקיומו בארץ הקדש. הודיעם שיש בידו כסף ככל הדרוש, והריהו מעלה עליהם כאילו נתנו חלקם, ויתפלל עליהם להצלחתם ורווחתם". הסטייפלער סיים את סיפורו, והמתין לתגובתי. חיכה להתפעלותי מהסיפור הנפלא. והאמת, כמדומני, שיש סיפורים מרתקים יותר ויפים יותר ובעלי לקח רב יותר. לא בדיוק הבנתי איזו מציאה מצא כן, מה יש לדרוש פה ברבים ולהפיק רווחים?
נענה ואמר: "הלא תבין, היו להם מושגים! שאם הרב נדר, ואין לו כסף לשלם נדרו, והם יממנו נסיעתו ויהיו שותפים במימוש הנדר – וכשהקדוש ברוך הוא נדר להביא הגאולה, ו'אין לו יכולת' להביאה כי ה'מימון' בידינו, אנו צריכים להמציא תורה ומצוות, תפילה ותשובה…".
הרי שכל יהודי שלומד תורה, שמקיים מצוה, שמתפלל ושב בתשובה ומקרב בכך את הגאולה, נהיה לשותף בה!
האין זו מציאה?!
(מתוך הגדה של פסח 'והגדת')