יום רביעי ד' באלול תשע"ו
על איזה איסור עובר המדבר דברים בטלים?
חכמינו ז"ל אמרו שהשָׂח שיחת חולין שיש בה קלות ראש ודברים בלתי ראויים, עובר על מצות 'עשה', שנאמר "ודברתם בם" - בדברי תורה - "ולא בדברים בטלים", (ואיסור הנלמד מפעולה חיובית הכתובה בתורה, מוגדר כמצות עשה). ברם, יתכן שדרשה זו אינה אלא 'אסמכתא', ואין זה איסור מדאורייתא. ובכל מקרה, מבטל השח שיחת חולין מצוה דאורייתא של תלמוד תורה. וראוי להִמנע משיחה בטֵלה אף כשאין בה דברים בלתי ראויים, אם אין בה צורך. [ס"ק ד; ביאורים ומוספים דרשו, 33]
מה נכלל במצוה לדון את הזולת לכף זכות?
נאמר בתורה: "בצדק תשפוט עמיתך". ופירשו חז"ל, שמלבד חובת הדיין לדון דין צדק, נכללת במצוה זו החובה לכל אדם לדון את הזולת 'לכף זכות'. והיינו, שאם הוא מכיר את חבירו כאדם בינוני, לא צדיק ולא רשע, וראהו עושה מעשה שניתן לדונו לחובה ולזכות, עליו לדונו לזכות. ואם הוא מכיר את חבירו כצדיק, עליו לדונו לזכות אף אם המעשה נראה יותר כחובה מאשר כזכות. ואם אינו מכיר את עושה המעשה, אינו חייב לדונו לזכות, אך ראוי להחשיבו כבינוני ולדונו לזכות. [ס"ק ד; ביאורים ומוספים דרשו, 31]
המבזה אדם שביזהו - האם עובר על 'לא תקום'?
מי שהֵרע לו חבירו, או שנמנע מלהֵטיב עמו, חובה עליו למחות מלבו את הדבר, כדי שלא יבוא לנקום בו. ואם שומר את הדבר בלבו, עובר על 'לא תטור'. ואם נקם בחבירו והרע לו, או שלא הטיב עמו, עבר על 'לא תקום'. ויש אומרים שאם הרע לו חבירו בצער הגוף, כגון שביזהו בדברים, רשאי לנטור ולנקום, ויש חולקים; וספקא דאורייתא - לחומרא. ובשעת מעשה, דהיינו בשעה שמצערו חבירו בצער הגוף, מותר להשיב לו כגמולו, אך מידה טובה היא שלא לעשות כן. [ס"ק ד; ביאורים ומוספים דרשו, 21-22]