המעשה שלפנינו אירע בעת המהפכה באיראן, עם הרה"ג ר' אברהם מרדכי הרשברג ז"ל, הרב הראשי של מקסיקו, מתלמידי ישיבת חכמי לובלין, שהיה ידוע לתלמיד חכם גדול, ובנוסף עסקן דגול ובעל קשרים דיפלומטיים בכירים.
כידוע, בפרוץ המהפכה השתלטו האיראנים על השגרירות האמריקנית בטהרן והחזיקו את אנשי השגרירות כבני ערובה במשך כשנה ומחצה. במהלך התקופה, לאחר השתדלויות נמרצות התירו האיראנים את ביקורם של משלחת כדי לתמוך ברוחם של השבויים. היו שם שלושה כמרים, ולהבדיל הרה"ג ר' אברהם מרדכי הרשברג ז"ל שהגיע עבור השבויים היהודיים. ואכן נכנס לשם וישב עמם זמן רב וחיזק מאוד את רוחם.
לאחר הביקור ציווה עליהם חומייני ימ"ש שיבואו לטקס המוני אשר היו עושים שם אחת לכמה שנים, בהשתתפות כמה מיליוני מאמינים מוסלמיים, ובראשו העמידו במה ועליה הנשיא ופמלייתו, וכן הושיבו שם את אנשי המשלחת וביניהם הרה"ג ר' אברהם מרדכי.
הם התחילו בתפילותיהם, וכל ההמון אמרו אחריהם בלשונם דיבורים לא מובנים, ולבסוף נפלו כולם וכרעו והשתחוו. קשה לתאר את המצב ההוא, שהיה במעמד של כמה מיליון ערביים וכולם כרעו ברגע אחד, גם האנשים שעל הבמה. רק אחד היה שלא זע ולא כרע, הלוא הוא הרה"ג ר' אברהם מרדכי. הוא נשאר עומד על עמדו על הבימה בעוד שכולם כרעו ונפלו לארץ.
חומייני הרגיש בדבר ותיכף שלח לקרוא את ר׳ אברהם מרדכי ושאלו על ידי מתורגמן: מדוע לא כרעת בעוד ששלשת הכמרים שגם כן נשלחו מאמריקה כרעו כמו כל הנאספים. ר׳ אברהם מרדכי סיפר, כי הגם שפחד גדול נפל עליו, בכל זאת לא הראה שום רושם של פחד, רק ענה בפשטות למתורגמן שיאמר לחומייני, כי בתורה שלנו כתוב שאסור לכרוע לעבודה זרה, וכיון שלא ידעתי אל מי אתם כורעים, היה אסור לי מן הדין לכרוע עמכם. ואולי הכמרים שאכן השתחוו, המה מסתמא ידעו למי אתם כורעים, אבל אני שלא ידעתי, הוצרכתי לעמוד איתן על מקומי.
למרבה הפלא, דברי האמת שנאמרו מפי, נשאו חן בעיני חומייני, ותחת להענישו אמר למתורגמן למסור לו כי הוא מאד נהנה מתשובתו, ועכשיו הוא יודע כי אין הוא חונף פשוט כשאר הכמרים שבאו עמו.
כששמע ר׳ אברהם מרדכי כי נשא חן בעיני חומייני, ביקש ואמר: אם כן יואיל בבקשה הנשיא להיפגש עמי ולדבר עמי בדברים הנוגעים לי. חומייני הסכים ונקבע זמן לפגישה.
בבואו לפגישה אמר ר' אברהם מרדכי לחומייני, כי הוא רוצה לבקש בעד אחינו בני ישראל הדרים במדינת איראן, אשר כפי שנתוודע לו יש להם צרות צרורות מהאומה כולה, אולי יוכל הנשיא להציל אותם, שלא ירדפו אותם, כי בסך הכל מה עשו רע שיהיו נרדפים כל כך.
חומייני ענה לו: והרי היהודים הם ממתנגדי הגדולים! אבל ר׳ אברהם מרדכי ז״ל בחכמתו הצליח להוכיח לו מפורשות כי אין ליהודים שום שנאה כלפיו ולשלטונו. בסוף הפגישה ביקש ר׳ אברהם מרדכי, שחומייני ייתן רישיון לעם ישראל הדרים במדינתו שבימי אלול יוכלו לקום באשמורת וללכת לאמירת סליחות, כמנהג הספרדים שמתחילים להשכים בבוקר לאמירת סליחות כבר מתחילת ימי אלול, כי עד אז היה אסור לכל יהודי הנמצא במדינת איראן להימצא בחוץ בכל משך הלילה. חומייני הסכים לדבר, ונתן צו למשטרה כי מהיום והלאה אם יראו יהודי נושא כיס של טלית, הרי זה מורה כי הוא בדרכו לתפילה, והרשות נתונה לו.
עד כאן המעשה. הרי לנו מכל זה לימוד עצום, שכאשר אדם עושה מה שצווה לו הבורא יתברך, ועושה זה בתקיפות ולא מתיירא לא מפני המלעיגים ולא מעונשי המלך, סופו של דבר שהכל מכבדים אותו ומביטים עליו ביראת הכבוד, כמאמר הכתוב "וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך".
(ע"פ 'ספיר ויהלום', משיעורי הגה"ח רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)