הרב ישראל ליוש
ביום י' בשבט חל היא"צ של הגאון רבי חיים יצחק אייזיק שר זצ"ל, ראש ישיבת סלבודקא בליטא, ומייסד הישיבה בארץ ישראל.
רבי אייזיק נולד בשנת תרל"ה בעיירה 'הלוסק' לאביו הר"ר יוסף חיים זצ"ל. כבר בצעירותו הצטרף לקבוצת הנערים שלמדו אצל הגאון רבי ברוך בער ליבוביץ' זצ"ל בבית מדרש המקומי ב'הלוסק', ונפשו נקשרה בו ובתורתו.
לאחר מכן נסע רבי אייזיק ללמוד בישיבת 'וולוז'ין', וכשביקר פעם ב'סלוצק' נפגש עם ה'סבא מסלבודקא' הגאון רבי נתן צבי פינקל זצ"ל, הוא דבק בו, בדרכו ובשיטתו והחליט כי נשאר ללמוד בישיבת 'סלבודקא', ושמו יצא לתהילה כ'פאר הישיבה'.
ה'סבא' חיבבו וקירבו מאוד, עד שבשנת תרס"ג לקחו לחתן לבתו הצעירה מרת 'גוטל'. אחר נישואיו התגורר ב'קלם', שם טעם גם מדרכו של ה'סבא מקלם', ולאחר מכן עבר ל'מיר' ולמד לצד גיסו הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל זצ"ל, ולאחר כמה שנים חזר ל'סלבודקא'.
בערך בשנת תרע"א מינה אותו חותנו ה'סבא' לר"מ בישיבה, ובנוסף החל למסור בישיבה שיחות מוסר, וייצג בגאון את שיטתו של ה'סבא' שאין לימוד המוסר סתירה, חלילה, ללמדנות וידענות בתורה.
בפרוץ מלחמת העולם הראשונה נדד עם הישיבה ל'מינסק' ו'קרמנצ'וג', ושלוות נפשו הרגיעה את תלמידי הישיבה בתלאות הרבות שעברו עליהם.
בשנת תר"פ חזר עם ישיבתו ל'סלבודקא', ובשנת תרפ"א מונה לעמוד בראשות כולל 'בית ישראל' לבחירי האברכים חניכי 'סלבודקא'.
בשנת תרפ"ד עם עליית חלק הארי של תלמידי הישיבה, ובראשם ראש הישיבה הגאון רבי משה מרדכי אפשטיין זצ"ל ל'חברון' שבארץ ישראל, הוכתר רשמית לראש הישיבה, וניהל אותה ביד רמה לצד ידידו הגאון רבי אברהם גרודזינסקי זצ"ל. מצבה הכספי של הישיבה אילץ אותו לנדוד לארצות הברית להחזקת הישיבה.
בשנת תרצ"ט, כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה, שהה לצורכי מרפא בשווייץ, וכך ניצל ממלתעות הנאצים ימ"ש, עד שבשנת תש"א, לאחר נדודים וקשיים רבים, עלה לארץ ישראל. בתחילה קבע את מושבו בירושלים, ורבים מבניה נשאבו בקסמו והאזינו לשיחותיו.
באייר תש"ז הקים בעצת מרן ה'חזון איש' זי"ע את הישיבה בבני ברק, שם כיהן כראש ישיבה גם חתנו הגאון רבי מרדכי שולמן זצ"ל.
בי' בשבט תשי"ב הלך לעולמו ונטמן בבית החיים ב'בני ברק'.
***
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו… לְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם… וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'": (י א,ב)
עיקרים וכללים גדולים באמונה, ויסודות התורה כולה, למד הגאון רבי יצחק אייזיק שר זצ"ל מפסוקים אלו: הכלל הראשון הוא החילוק בין הצדיק והרשע, הנלמד מ'הכבדת הלב', וכביאור הרמב"ן (ג ז) שהכבדת לבו של פרעה, היתה כדי שלא יירתע מן המכות ולא יפחד מהעונשים, כי באמת בתוך לבו לא רצה כלל לשחרר את ישראל מעבודתם, והיה עושה כן רק מפחד המכות, לכן הכביד ה' את לבו שלא יחשוש מן המכות, עד שיחפוץ בליבו לשחררם, ולא רק מחרדת העונש.
וזה החילוק בין צדיק לרשע, אומר רבי אייזיק שר. כי הצדיק רואה את יד ה' אף בהסתר פנים, כאשר באים עליו ייסורים, ועוד יותר מתחזק באמונה, ומחפש על מה עשה ה' ככה ושב בתשובה.
לעומתו, הרשע, יאטום את לבו אף בשיא ההתגלות, וכשרואה שמרגיש חוזק בליבו לעמוד בצרות הבאות עליו, מתחזק בדרכו הרעה ומצטדק במעשיו. ופרעה שהאמין בכח העבודה זרה שלו, עוד התחזק בזה יותר, ואמר 'הנה אלוהיי מחזקני לעמוד מול המכות שעושה לי אלוקי ישראל'.
עפ"י הדברים האלה, מבאר רבי אייזיק את מה ששבו מצרים לרדוף אחר בני ישראל לאחר ששחררום ואמרו: "מה זאת עשינו כי שלחנו את בני ישראל מעבדנו", כי לכאורה זה תמוה, וכי שכחו מצרים את עשרת המכות ואת בכייתם "כולנו מתים"?
אלא שטעו בעבודה זרה שלהם, של בעל צפון, שלא נחרבה ביציאת מצרים, וסברו שהיה בכוחו להציל את בכוריהם ממוות ולמנוע את שילוח בני ישראל.
וחילוק זה בין הצדיק לרשע, ובין ישראל למצרים, ראו אף על הים, שהרי בני ישראל כשהיו במיצר, מצרים אחריהם והים לפניהם, נכנסו לים בדבר ה', וכשהגיעו מים עד נפש, דווקא מתוך ההסתר פנים, זכו לנס גדול והלכו בתוך הים ביבשה, וראו בחוש שהטבע אינו עומד כנגדם, כי ישראל מעל הטבע.
המצרים לעומתם, דווקא בתוך הנס, כאשר ראו בחוש שהם הרי הולכים ביבשה בתוך הים, לא שבו מדרכם הרעה, אלא סברו שהנה הטבע למענם, עד שנטה משה את ידו והנס שטף עבר על ראשם, וירדו במצולות.
***
שיעור זה באמונה, והחילוק בין מבטו של הצדיק לרשע, היה פעם שיעור חי אצל רבי אייזיק שר. היה זה כאשר נוסד 'בית המוסר' בתל אביב, ופורסם ברחבי העיר שלרגל הפתיחה יישא דברים הגאון רבי יצחק אייזיק שר, שהיה מגדולי מרביצי התורה והמוסר בגולה, והצליח בדרכים עקלקלות להגיע ארצה ולהינצל מציפורני הנאצים ימ"ש.
ההיכל היה מלא מפה לפה, רבנים וראשי ישיבות, פשוטי עם ועמלי תורה, כולם באו לשמוע את דבריו. ואכן הם היו חוצבי להבות. באותם ימים בדיוק נודע לרבי אייזיק, שבנו יחידו נעקד על קידוש ה' יחד עם בני עיירתו ובני ישיבת סלבודקא, והוא נשא דברי אמונה ובטחון בקב"ה דווקא בשעות קשות אלו, כאשר באירופה אחינו נעקדו ונטבחו על קדושת שמו ית'.
בפינת האולם ישב יהודי, שכנראה דבריו של רבי אייזיק היטב חרו לו, והוא קם ושאל את רבי אייזיק: "איך תוכל לומר שהקב"ה עמנו…? כיצד הוא יכול לראות את כל הזוועה שעמנו עובר ואינו עושה מאומה…?".
רבי אייזיק קם מלוא קומתו, מזועזע כולו מהשאלה המתריסה, והשיב: "ארויס… ארויס… [צא… צא…] איננו מדברים כאן לסתם אנשים… אנחנו מדברים כאן לאנשים שמבינים… מה אתה שואל? היכן הקב"ה היה כאשר הגויים עשו לנו את הצרות?! הרי הקב"ה בעצמו עשה זאת… הוא שהנהיג את הגויים במעשיהם…!"
הדברים נחרטו היטיב בליבותיהם של המשתתפים, והמשיכו להקשיב לדבריו הנלהבים חדורי אמונה…
***
עיקר נוסף למד רבי אייזיק שר מפסוקים אלו: "למען תספר באזני בנך ובן בנך… וידעתם כי אני ה'", הסיפור מביא למספר ידיעה חדשה שלא היתה לו קודם לכן. הרי עם ישראל כבר האמינו בקב"ה מיד כאשר בא משה רבינו לבשר להם את בשורת הגאולה, כמ"ש "ויאמן העם", ובכל זאת אומר להם הקב"ה שכאשר יספרו זאת שוב לבניהם ובני בניהם, "וידעתם כי אני ה'" – תתווסף לכן ידיעה חדשה, משום שיש אמונה בדעת ובקבלה מדור לדור, ויש אמונה מוחשית, ואינו דומה המאמין רק מדעת, למאמין אף במוחש.
לכן ציווה הקב"ה לספר את סיפור האמונה, כי מלבד שהיא תועיל לשומע לדעת את ה', תועיל יותר למספר עצמו להשריש בליבו את הידיעה ע"י הסיפור. ועל ידי קיום "ושננתם לבניך" מצליח האדם להגיע לכדי "ודברת בם".
***
רבי אייזיק קיים בנפשו את דבריו ולמד מתלמידיו, לא רק ענייני אמונה…
בצעירותו למד בעיר הולדתו 'הלוסק' אצל הגאון רבי ברוך בער ליבוביץ זצ"ל. פעם שאלו אותו: "מה אתה מוצא ב'הלוסק'?"
השיב: "אמרו חז"ל: 'הרבה למדתי מרבותי, ומחברי יותר מרבותי, ומתלמידי יותר מכולם', משמע שיש סוגי לימוד שונים, שכל אחד מהם הוא דרגה כשלעצמו. יש אדם המתעלה בלימוד מרבו, ויש שדיבוק חברים הוא אשר מעלהו, ויש שהוראה לתלמידיו מלמדו… ב'הלוסק' אני מוצא את כל המעלות, רב, חבר ותלמיד".
***
ואם עסקנו בעניין לימודו מתלמידיו, נספר אודות הקמת ישיבת 'סלבודקא' בארץ ישראל, משם ומישיבתו בגולה יצאה תורתו לתלמידיו ולמבקשי דרכו:
פעם שאל אותו מקרובו: "מדוע בחר להקים את ישיבת 'סלבודקא' דווקא ב'בני ברק', הרי כבר שוכנות שם ישיבות מפורסמות: 'פוניבז', 'בית יוסף', 'תפארת ציון' ו'יחל ישראל'…?"
"ידוע בעולם המסחר" – ענה לו רבי אייזיק – "שמי שרוצה להצליח במסחרו, פותח את בית העסק שלו בשוק, היכן שהקונים מצויים…, כן הוא בתורה, מי שרוצה להצליח בתורה, יילך למקום תורה…".
אמנם, רבי אייזיק לא עשה כן לפני שהתייעץ עם מרן ה'חזון איש' זי"ע, והוא אשר עודדו לפתוח את הישיבה במרומי גבעת רוקח בבני ברק.
ועל כך עדותו של הגאון רבי יוסף שלמה כהנמן זצ"ל, גאב"ד פוניבז': "בוקר אחד, באמצע ארוחת הבוקר, בא ה'חזון איש' למעוני שבגבעת הישיבה. הופתעתי לראותו טורח לבקרני וקמתי לקראתו. ביקשתי להפסיק את הארוחה ולדעת מה הביאו אלי, אך הוא גזר עלי להמשיך לאכול עד תום, 'אחרת', אמר, 'אעזוב מיד את הבית', ונשאר להמתין.
"כאשר סיימתי, סח לי שבא אליו רבי יצחק אייזיק שר, והוא חוכך בדעתו היכן להקים מחדש את ישיבת 'סלבודקא'. על ההצעה לבנותה בבני ברק, הגיב הרב שר שדבר זה תלוי בתגובתי, שכן אולי יש לחשוש מ'תחרות' בין 'פוניבז' ל'סלבודקא'. נזדרזתי והשבתי ל'חזון איש': 'ולוואי ויבואו כל הישיבות לבני ברק ויעשוה מקום תורה… אדרבה ואדרבה'…".
מעשיה נאה מסופרת בספר 'מעשה איש', על סיפור תיווך המגרש עליו נבנתה הישיבה. החזון איש יחד עם הג"ר זליג שפירא זצ"ל תיווכו את המגרש לבניית הישיבה. כאשר הגיע רבי אייזיק שר לשלם דמי תיווך, נתן תחילה סכום מסוים ל'חזון איש', אך הוא חייך והחזיר לו מיד את הכסף ואמר: "אני לא צריך קבלה… ברצוני להיות התורם הראשון…".
אחר כך נתן דמי תיווך לר' זליג. אמר ה'חזון איש' לר' זליג: "בכסף הזה תשיא את ילדיך, כי זהו הכסף הכשר ביותר שיש…".
***
את פעולותיו למען הישיבה באמריקה, ניצל לא רק לצרכי הישיבה בלבד, אלא גם מצבה הרוחני של היהדות שם עמד לנגד עיניו, ובשיחותיו הרבה לחזק ולהמריץ את יהודי הגולה לשמירת תורה ומצוות.
פעם הוזמן לדרוש בליל יום כיפור, לפני 'כל נדרי', לטובת הישיבה. הוא עלה לבימה והשמיע שיחת מוסר והתעוררות, בענייני תשובה ויראת שמיים. הוא דיבר בהתלהבות וניכר היה כי דבריו עשו רושם על לבבות השומעים, עד שמפינת בית המדרש נשמע קול בכי….
היתה זו שעת הכושר לדבר על לבות השומעים על מצבה העגום של הישיבה, אך רבי אייזיק לא עשה כן, הוא ירד מהבימה בלא להזכיר כלום מהעניין לשמו הוא בא…
לאחר התפילה פנה אליו רב בית הכנסת ושאל אותו: "מדוע לא דיבר הראש ישיבה על הישיבה? הרי האווירה היתה מחושמלת והיה אפשר לאסוף הרבה כסף?!".
"ראיתי אצל היהודים הרהורי תשובה" – ענה לו רבי אייזיק – "ליבי לא נתן לי להשתמש ברגעי קודש אלו לענייני כסף, אפילו למטרה קדושה כמו החזקת הישיבה"…
***
'אהבת ישראל' של רבי אייזיק היתה חלק מעבודת ה' שלו, הסיפור הבא מאפיין מאוד את דרכו בעניין זה:
בחור שנשא צלחת ובה ארוחה לחבר שחלה, ראה את רבי אייזיק מרחוק בא לקראתו. הבחור התבייש והסתיר את הצלחת תחת חולצתו. כשקרב אליו רבי אייזיק אמר לו: "מדוע אתה מתבייש…? הרי הצלחת שבידך אינה גרועה מלולב ואתרוג שמחזיק יהודי בדרכו לבית הכנסת בחג הסוכות…!"
***
תלמידו, הגאון רבי אלימלך בר-שאול זצ"ל, היה אומר בשמו: "מן התורה מחויב כל יהודי לקיים גם מצוות 'ואהבת לרעך כמוך', וגם מצוות 'הוכח תוכיח את עמיתך'. יש יהודי המקיים בשמחה את מצוות האהבה, ונאנח בשברון לב כשעליו לקיים את מצוות התוכחה. אך יש יהודי השש בכל הזדמנות של 'הוכח תוכיח', ונאנח וליבו נשבר כשעליו לקיים את מצוות אהבת ישראל".
***
ברוח דברים אלו פסק פעם לתלמיד יתום מאביו, שהתכוון להיות בראש השנה בישיבה: "יש לך אמא אלמנה, היא תבוא לבית הכנסת ותשלח מבטה מעזרת הנשים לעבר היכל התפילה, את בעלה היא לא תראה בין המתפללים, אם גם את בנה לא תראה שם, היא תצטער ולבה ייצבט… עליך לנסוע מיד הביתה, ולהתפלל באותו בית כנסת שאמך תתפלל…"
הבחור הסביר לרבי אייזיק, כי הוא רוצה להרגיש בראש השנה את האווירה הקדושה בישיבה, אמר לו רבי אייזיק: "לא מצאנו בשום מקום שחובה להרגיש אווירה של ישיבה, אבל יש פסוק מפורש 'ולב אלמנה ארנין'".
***
הגאון רבי זאב צ'צ'יק זצ"ל מספר, שאביו זצ"ל היה בישיבת סלבודקא באלול, ולאחר מכן היה פעם שניה מחשוון עד אמצע הזמן. כשנסע נתן לו רבי אייזיק שלושים לירות [סכום גדול מאוד בימים ההם]. שאל אותו אביו של רבי זאב: "מדוע הראש ישיבה נותן לי כל כך הרבה כסף?"
רבי אייזיק ענה לו: "כיון שלימודך ודיבורך בלימוד עם בני הישיבה, תרמו להם הרבה מאוד, לכן אני חייב לך סכום זה…"
***
נחתום את המאמר בדברים שכתב רבי אייזיק ברשימותיו (לקט שיחות מוסר ח"ג עמ' של"א), ויש בהם כדי ללמדנו רבות מהי 'יראת שמיים', ומהו 'מכבדו במותו':
"היום ה' לפ' בראשית כ"ז תשרי תש"י, בא אצלי הרה"ג מוהר"ר אשר סנדימירסקי נ"י (זצ"ל) מת"א. בתוך הדברים שנדברנו שנינו, סיפר לי מה מהעבר הרחוק, כשהייתי בעיר מולדתי 'הלוסק', אצל אבי ז"ל בימים האחרונים שלו, כשנפטר לגן עדן בי"ג סיון תרס"ה, ואבי ז"ל היה חולה אנוש בשבוע זה, וידידי הנ"ל בא אצלי לבית אבי ומצא אותי שאני מדבר עם אבי בענין 'גן עדן'.
"ואח"כ ביום ו' עש"ק כשנפטר לג"ע והלכתי ללוותו, הלך גם ידידי הנ"ל, וכשחזרנו מהלוויה, שמע ממני שאמרתי אליו שאני מצטער, אילו חזר עתה אבי זכרונו לברכה מהעולם העליון אלי לכאן, היה ודאי סוטר אותי על פני, כשנודע לו את מצבי הגרוע ברוחניות ששם נודע לו האמת.
"וכותב אני דברים אלו לזיכרון אצלי, כדי להיות נזכר שלא יבייש עוד אבי, ולתקן מה את מעשי, והעיקר את מחשבותי ורגשותי, שיהיו הורי בגן עדן, טובים ושבעים רצון ממני".