"זאת חקת התורה"
במכתב ישן שהתגלה באחת השנים, מאחד מתלמידי מרנא הגר"א מווילנא זי"ע, נמצא מעשה מופלא הפותח חרך זעיר למושגים בלתי נתפסים על חשיבות כל רגע של לימוד תורה, כמו גם להשגותיהם של יהודים 'פשוטים' בדורות קודמים באהבת תורה וכבוד תלמידי חכמים.
"וכך סיפרו לי" – כותב התלמיד, "הגאון רבינו אליהו מווילנא זצ"ל היה נאלץ לנסוע מווילנא מפני המחלוקת הגדולה שהיתה אז בעיר. לכן עזב הגאון רבינו אליהו את העיר ונסע לעיר סערהייא, אשר היתה אז עיר חופשית תחת ממשלת דוכס אחד במדינת פולאנה, כי בעיר סערהייא היה מובטח הגאון זצ"ל כי ישב שם בשקט במנוחה, ושם לא תגיע לו חמת רודפיו.
"בכדי להגיע מווילנא לעיר סערהייא, היו צריכין לעבור דרך העיר מערעץ, וגם שם היו צריכין ליקח רשיון משוטרי הגבול לעבור שם הגבול דרך נהר ניעמן לסערהייא. ויען כי מעיר וילנא עד העיר מערעץ היו צריכין לעשות נסיעה בדרך מקולקלת ורעה בערך חמש עשרה פרסאות, לכן חפץ הגאון מווילנא לנוח מעט במערעץ מפני טלטול הדרך הקשה. ועוד, שהיה צריך להתמהמה במערעץ בכדי לקחת רשיון משוטרי הממשלה הרוסית אשר עמדו על הגבול, בכדי שיוכל לנסוע משם ישר לסערהייא.
"לכן לא היה יכול רבינו אליהו מווילנא זצ"ל להעלים שמו וליסע בדרך הסתר כדרכו בקודש, ולכן קודם ביאת הגר"א זצ"ל לעיר מערעץ, הודיעו נכבדי וילנא לבעלי בתים הנכבדים שישתדלו למצוא בעבור הגר"א אכסניה טובה וישתדלו להשיג בעבורו הרשיון משוטרי הממשלה במערעץ, בכדי שיוכל לנסוע מהר וישר לעיר סערהייא.
עלו בסולמות לחלון הקומה השניה לפי תור…
"כאשר בא האורח הנכבד הגאון מוילנא זצ"ל לעיר מערעץ, נתפשטה הידיעה הזאת בכל העיר. אכסניה בחרו בבית חומה בעל שתי קומות, אשר היה אז שייך להגביר המופלג סוחר נכבד שהיה נוסע תמיד למסחרו במדינת אשכנז, מו"ה ר' ליב ב"ר זלמן, בקומה השניה, מפני שחפצו שהגאון יוכל לישב במנוחה וללמוד.
"כאשר נודע לכל אנשי מערעץ כי הגאון מווילנא הדומה למלאך ד' צבאות שוכן בעירם, נהיה רעש גדול בעיר וכל העיר כולה היתה כמרקחה. מנער ועד זקן טף ונשים לא ראו שינה כל אותו הלילה שהתאכסן בעירם, וכולם טיכסו עצה מה לעשות, איך לזכות בראיית פני הגאון הקדוש הזה ולידע ממנהגיו ותהלוכותיו בקודש מה יעשה כל הלילה.
"נמנו וגמרו להביא סולמות גדולים אשר יגיעו לחלונות הקומה השניה, להביט ולראות דרך החלונות בהסתר מעשיו ומנהגיו של האיש הקדוש הזה, כי לכנוס פנימה באכסניה ולהביט בפניו הקדושות לא הרהיבו עוז בנפשם לעשות, כי נפל פחד קדושתו על כולם.
"וסיפרו לי הזקנים נ"ע ששמעו מאבותיהם הפלא הגדול שהיה אז באותו לילה, איך ששררו אז כל הלילה סדר ומשטר בכל המחנה הגדול וכו', וכאשר העמידו הסולמות על החומה מחוץ לקומה השניה שהתאכסן, ארגנו כי מי שעלה בראשונה על הסולם במעלות העליונות היה מתמהמה מעט ורואה ומביט בתהלוכות הגאון הקדוש, ואחר כך ירד, ושוב עלה איש אחר לראותו, וכה עשו כולם.
הבשורה המעציבה שהתפשטה בכל העיר
"ופתאום לאחר חצות הלילה הזה, נתפשטה הבשורה המעציבה בכל העיר מערעץ, כי הגאון הקדוש מווילנא התעורר אז משנתו המועטת, כידוע מעט מזעיר בלילה, וכה אמר הגאון מווילנא בקול זוועה וחרדה, כי בעיר מערעץ אחזתו השינה וישן יותר בלילה ההוא בערך עשרה רגעים יותר מכפי הרגלו, ובזה חיסר עשרה רגעים לעבודת ד' יתברך. וערך עשרה רגעים שינה לו הוא הפסד והיזק גדול בתורת ד' ובמצוותיו. על זה נשבר ונדכה. ואמר אז הגאון בזה הלשון: 'אין מערעץ שלאפס' – במערעץ ישנים.
"כאשר נודע לכל אנשי מערעץ צערו של הגאון מהשינה היתירה אשר חטפתו, הצטערו גם כן כל אנשי העיר על אשר בעירם קרה זאת, והשמחה שהיתה לעיר מערעץ בקבלתו נהפכה להם ליגון וצער מפני השינה היתירה שגרמה עירם להגאון מווילנא, וגרמה צער גדול לגאון וקדוש כמוהו. הצער של אנשי העיר הפך לחיזוק עצום בתורה ותפילה יום וליל.
כך החזיר הגאון זי"ע את עשר הדקות האבודות…
"וסיפר לי אבי רבי בייניש זצ"ל ששירת בקודש בעיר מערעץ בערך שישים שנה, איך ששמע מפי זקנים ונאמנים בימי ילדותו בעיר מערעץ, שסיפרו להם אבותם, כי הגאון מווילנא תיקן את החטא משנתו היתירה במערעץ, כי בשובו אחר כך בחזרה מסערהייא לווילנא כאשר שקטה המחלוקת, גם אז נסע דרך עיר מערעץ, ולן גם כן לינת הלילה בבית האכסניה הראשונה, ובאותו הלילה ישן הגאון מווילנא בערך עשרה רגעים פחות מכפי הרגלו, למען לתקן את החטא מהשינה היתירה של עשרה רגעים היתירים שישן בפעם הראשונה. וכאשר ראה הגאון מוילנא כי ד' יתברך עזר לו שיוכל לתקן את השינה היתירה מעשרה מינוטין, שמח בזה…"
(הרב מ' ברמן מוסף שב"ק תשע"ג)