"היה זה לפני עשרות שנים", סיפר רבי זבולון אלאלוף שליט"א ממייסדי סמינר 'אור החיים'. "ביום בהיר אחד בחודש טבת, הביא סב את נכדתו בת ה-12 לשערי המוסד, וביקש שנקבל אותה לחודש ימים בלבד. זה כמובן דבר לא מקובל לקבל באמצע השנה, ומה עוד שילדה בגיל צעיר כזה לא מקבלים אצלנו.
"שאלנו את הסב למה הוא רוצה להכניס את הילדה לחודש ימים, והוא השיב שהוא שומר מצות אבל לצערו בנו אינו שומר מצוות כלל רח"ל, והנה עתה נסע להשתלמויות למשך חודש ולכן רוצה שהילדה תהיה כאן. הסב בכה ממש בדמעות והתחנן שרוצה נחת מהילדה אפילו לחודש אחד… הלכנו לשאול על כך את הגאון רבי חיים גרינימן זצ"ל, עמו היינו מתייעצים בכל דבר. הוא הורה לנו לקבל את הילדה לחודש.
"האב החילוני חזר מההשתלמות, הוא הגיע לסמינר כשכולו רותח מזעם וצעק בתקיפות שרוצה את בתו בחזרה. קיבלנו אותו במאור פנים ואמרנו לו, בבקשה, הרי בתך לפניך. הוא הופתע לרגע, כי היה בטוח שחטפנו לו את הילדה…
"הוא לקח את הילדה והחזירה לביתו. אך היא עשתה 'שביתה' בבית. או לחזור לסמינר 'אור החיים' או שלא תלך לאף בית ספר אחר. אחרי מספר שבועות היא חזרה לכאן.
"בסופו של דבר השפיעה הילדה על הוריה. לאחר תקופה חזרו אביה ואמה בתשובה. רבי חיים הדריך אותם היאך להכשיר את המטבח בביתם. האבא לומד כיום בכולל והבת בנתה בית של תורה, וכבר בתה באה ללמוד כאן. הכל בזכות אותו חודש…"
(איש לרעהו)