מתחילה חשב המשגיח ר' חצקל, שמא מקרה הוא, והמתין עוד כמה ימים. אך הכסף לא בא, גם לא לאחר שבוע, שבועיים ושלושה. לפליאתו הרבה, גם בחודש שלאחריו לא הגיעה המשכורת כלל! אולם לאחר שגם בחודש השלישי התעכבה המשכורת, כבר היה ברור שמשהו אינו כשורה! במשך כל שנותיו בישיבה לא היתה זכורה לו תופעה משונה שכזו! הוא החליט בדעתו לגשת למחרת למשרד..
הגה"צ רבי גמליאל רבינוביץ שליט"א על הבטחון בהקב"ה
"יען לא האמנתם בי, להקדישני לעיני בני ישראל, לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ וגו'… על אשר מריתם את פי למי מריבה" (כ, יב-כד).
מרן איש האלקים האור החיים הקדוש, זכותו יגן עלינו, מאריך בפרשתינו בדרך נפלא לברר אשר נלאו כל המפרשים להגדיר, מהו בדיוק חטא מי מריבה. כמו שפתח בזה: "פרשה זו רבו עליה כל מפרשי התורה, ותרתי בה לאור באור החיים" וכו'. עיין שם שהאריך בעשר דברים שליקט בגאונותו מדברי הקדמונים, עד שהעלה דרכו ברוח קדשו כיד ה' הטובה עליו. בדרך התשיעית הוא מביא דעת ספר העיקרים (מאמר רביעי פרק כב) למורנו הרב יוסף אלבו ז"ל (מהקדמונים) שעיקרו של חטא זה הוא במיעוט האמונה והביטחון בו יתברך, כנאמר "יען לא האמנתם בי".
*
הגאון רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל המשגיח המפורסם בישיבת פוניבז' בעל "אור יחזקאל [הנקרא בפי התלמידים: "ר' חצקל"], היה אומר שעל כמה עניינים הוא מכיר טובה לגאון הצדיק הנודע רבי שמואל הומינר זצ"ל מירושלים ת"ו.
העניין הראשון:
פעם אחת התעכבה משכורתו בישיבה. חלפו כמה ימים מראש חודש ועדיין לא הגיעה המילגה החדשית. היתה זו תופעה נדירה בישיבת פוניבז' – כידוע הקפיד מאד הגרי"ש כהנמן זצ"ל על תשלומי המשכורות בזמנן המדוייק ושלא לאחר אף ביום אחד!
מתחילה חשב המשגיח ר' חצקל, שמא מקרה הוא, והמתין עוד כמה ימים. אך הכסף לא בא, גם לא לאחר שבוע, שבועים ושלושה. לפליאתו הרבה, גם בחודש שלאחריו לא הגיעה המשכורת כלל!
אולם לאחר שגם בחודש השלישי התעכבה המשכורת, התעורר חשד כבד בלב הרב. כאן כבר היה ברור שמשהו אינו כשורה! במשך כל שנותיו בישיבה לא היתה זכורה לו תופעה משונה שכזו! הוא החליט בדעתו לגשת למחרת למשרד, ולדרוש במפגיע לברר מהו הזלזול הזה בתשלומי המשכורות זה כמשלוש חודשים!?
ברם משהעמיק יותר בענין, והתבונן בדרכי המוסר והישר, כדרכו בהתבוננות ובמתינות בכל ענייני החיים חשב שמא יש בשאלה שכזו במשרד משום פגם במידת הביטחון, שעליה עמל והתייגע רבות. שכן דבר זה פשוט ומוחלט בליבו, שאין פרנסתו תלויה במשכורת זו או אחרת, רק הקב"ה יתברך בעצמו זן ומפרנס מקרני ראמים ועד ביצי כינים כמבואר בתנא דבי אליהו (רבה פרק יג) ששליש מהיום יושב הקב"ה בכבוד ובעצמו 'וזן מפרנס ומכלכל את כל העולם כולו'. אם כן, שמא אין מידת ההשתדלות מחייבת לחקור ולברר את סיבת התעכבות הצ'קים, אחר שכבר עשה ההשתדלות מצידו בעצם קבלת משרת המשגיחות בישיבה. שהרי זאת ידוע, שמדרגת ההשתדלות שבמצות הביטחון תלויה בדרגת הבוטח, שככל שבטחונו חזק יותר – מספיקה לו השתדלות מועטה יותר. [עיין בספר הקדוש דגל מחנה אפרים (פרשת בשלח) בשם הבעל שם טוב הקדוש, זכותו יגן עלינו, שהדבר תלוי במהות 'הבוטח-המבטיח-והמובטח', עיין שם].
הלך אפוא ר' חצקל ועשה 'שאלה' אצל הגאון הצדיק רבי שמואל הומינר זצ"ל, שהיה ידוע בגדולתו, בגאונותו ובידיעתו הברורה והבהירה בכל ענייני מוסר ומידות, ובעיקר בדבקותו במידת האמונה והביטחון, שאף חיבר ספר מיוחד מקיף ויסודי במידה זו, הנקרא "מצות הבטחון". בו בחר ר' חצקל בתור 'הפוסק' בהלכות בטחון.
ר' שמואל שמע את השאלה בקשב רב, ולאחר שיקול הצדדים פסק שאף כי לאנשים רגילים אין נראה שתחשב שאלה שכזו כפגם בביטחון ואם המשכורת מתעכבת יש לגשת למשרד ולברר סיבת האיחור; אבל במדרגה שלך, בתור משגיח בישיבה המרבה לשוחח בוועדים עם התלמידים על שלמות מצוות הבטחון, בדרגות כאלו יש לחוש שגם זה יחשב מעט פגם בביטחון. עדיף אם כן בשב ואל תעשה. "ובכן אל תשאל כלום! ותבטח בהשם יתברך בענין הפרנסה, ולא בשום מבטח אחר זולתו"!
לא עברו ימים רבים, והנה מגיע שמש הישיבה לביתו של ר' חצקל, ובידו שלוש המשכורות של החודשים האחרונים בשלמותן! הוא התנצל מאד וביקש סליחה ומחילה על האיחור וסיפר לפניו השתלשלות העניין, שבאמת מצד הישיבה היו הצ'קים מוכנים בזמנם ובמועדם בכל שלושת החודשים כפי הסדר הרגיל בכל חודש. "אכן קיבלתי את המעטפות במשרד הישיבה, כדי למסור אותן לרב, כמו את שאר משכורות אנשי הצוות, אבל בעמדי כעת לפני חתונת בני, ונצרכתי דחוף למעט ממון, ובהיותי מכיר את תכונתו ואת עדינות נפשו של כבוד הרב הצדיק שמסתמא כשיראה שהמשכורת מתמהמהת לא יגש מיד אל המשרד לברר אודותיה, לכן הרשתי לעצמי לדחות מעט את העברת הצ'ק אל הרב, והשארתי אותו בינתיים לעצמי, על מנת לשוב ולשלם כשאשיג את הכסף… כך נהגתי בשלושת החודשים האחרונים ודחיתי את תשלום הפרעון מיום ליום, עד שכעת ברוך ה' השגתי הכסף, ובאתי מיד לפרוע החוב". [ברור שאיסור גמור לעשות כן!]
המשגיח הצדיק מחל לו על האיחור בלב שלם, ועודדו וחיזקו לשום תמיד מבטחו בה', ולא להניח הדאגה לכרסם אל הלב, כי היא הורסת כל שלוות החיים, ונוטלת חייו של אדם. בודאי יעמוד השם יתברך לימינו בתור השותף השלישי שבשידוך (קידושין ל:) ויסייעו להשיא את בנו בכבוד!
על זה הענין היה ר' חצקל מכיר טובה להרב ר' שמואל הומינר, שמנע ממנו את הבירורים במשרד. שכן אילו היה נכנס למשרד בשאלתו אודות משכורתו בשלושת החודשים האחרונים, הרי שמיד היו מגלים את הגניבה הגדולה שביצע השמש, ועל אתר היו מפטרים אותו ממשרתו, והיה נשאר ללא עבודה! והרי טפלא תליא ביה, והוא כעת לפני חתונת בנו נוצרך ביותר למשרה זו!
הענין השני:
כאשר נפגש ר' חצקל לאחר מכן עם הרב ר' שמואל הומינר, סיפר לו דברים כהוויתן, והודה לו על עצתו הטובה. הראה לפניו ר' שמואל בענין זה דברים כדורבנות שכתב רבינו הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות, שלהי מסכת ברכות (פ"ט מ"ב), אחר שהאריך ביסודות האמונה
מפרש לנו הרמב"ם טעמו ונימוקו שמאריך בענין הנוגע ליסוד האמונה, ולהוכיח קצת מהסכמת בקיאי הפילוסופים לדברי הכתוב – מחמת שיותר יקר וחשוב ללמד בענייני אמונה ובעיקרי הדת, "יותר מכל אשר אלמדהו" בשאר מקצועות התורה שחיבר הרמב"ם, כמו ספר "היד החזקה" האדיר שחיבר, שהוא "משנה תורה" כמו שקראו הרמב"ם ותשובות הרמב"ם, ושאר הכתבים – מכולם יותר חשוב לו ללמד בענין האמונה, ובדברים הנוגעים לעיקרי הדת וליסודות האמונה!
ר' חצקל שמח מאד על 'מציאה' זו, והכיר לר' שמואל טובה גדולה על כך. כמה שבועות לאחר מכן היה ספר פרוש המשניות להרמב"ם מונח על שולחנו, והיה מראה קטע זה לאנשים שנכנסו אליו ונדברו עמו באותם הימים [ואף הזכירו אז במכתבו לבנו, בספרו הנודע "אור יחזקאל" (ח"א דף קיט) בזה הלשון: "כל דברי ההולכים כעת, על דבר חיזוק אמונה בעיקרי הדת, וזה לשון הרמב"ם המשניות סוף ברכות" וכו' עד כאן לשונו].
(מתוך הספר טיב המעשיות)