הדחת כלים בשבת או השרייתם במים – לצורך שימוש בשבת – מותרת, ואין בהסרת הפסולת איסור 'בורר', אולם, משום איסור 'הכנה' משבת לחול, אסור להדיחם אלא לצורך השבת. ולפיכך, מותר להדיח את הכלים בליל שבת, כשעתיד להשתמש בהם ביום השבת, אך אין להדיחם לאחר סעודת יום השבת, כשאינו עתיד להשתמש בהם בסעודה שלישית. ומותר להדיח כוסות לאחר השתייה במשך כל השבת, כיון שהדרך לשתות בכל עת, אולם אם יודע שלא ישתמש בהן עוד בשבת, אסור להדיחן.
וכלים מלוכלכים שאם לא ידיחום עשויים להגיע אליהם נמלים וזבובים, או שבעליהם מתקשה לסבול את חוסר הנקיון, או שמתבייש מפני אורח הצפוי להכנס למטבח – מותר לשרותם במים, ובמקרה הצורך מותר אף להדיחם, משום שכל אלו נחשבים צורך השבת.
ושריית כלים כדי למנוע הידבקות שיירי המאכל לכלי – יש שאוסר, ויש שמתיר משום שאינו מנקה את הכלי, אלא רק מונע ממנו לכלוך יתר. ולכל הדעות אסור להשרות (שלא לצורך השבת) כלי ששיירי המאכל כבר נדבקו לדפנותיו, משום שבאופן זה הוא מדיח את הכלי.
והרגיל להניח כלים מלוכלכים ב'מדיח כלים' ולהשהותם בה עד לזמן הדחת הכלים, מותר לעשות כן גם בשבת, משום שזהו המקום בו הוא רגיל להצניע את הכלים עד שעת ההדחה, ולכן אין זה נחשב כהכנה לחול, וגם יש בדבר צורך השבת – שלא יראו אנשי הבית את הכלים המלוכלכים. אך לסדרם במכונה בכוונה אסור משום הכנה, ולפעמים גם משום בורר.
[שו"ע שכג, ו, ומשנ"ב כח-כט;
ביאורים ומוספים דרשו, 18 ו־22; וראה גם ארחות שבת כב, קסז]