סיפר רבי ראובן קרלנשטיין זצ"ל (מובא בספר יחי ראובן): רבי שלום שבדרון העיד כדלהלן: היה צעיר שהסתופף בישיבה שלנו בירושלים, אבל במשך הזמן עזב את חיי הישיבה ונהיה קל דעת. כאשר נודע על הסתלקות מרן החזו"א יצאו אוטובוסים מהישיבה בירושלים. אותו פלוני שעזב כבר את הישיבה רצה מאד להשתתף בהלוויה של החזו"א, והצטרף איתנו יחד לנסוע באוטובוס שירד מירושלים לבני ברק.
באנו להלוויה. היה שוד ושבר, נורא נוראות, כיוון שהחזו"א הרי נפטר באופן פתאומי. במעריב בליל שבת עוד התפלל עם הציבור בבית המדרש, היה נראה חלש אבל רגיל, ופתאום נשמע ההברה שהחזו"א נפטר. זה היה מצב של שומו שמים, נורא ואיום, כלשונו של ר' שלום. כאשר הוציאו את המיטה מהחדר היו כאלה בכיות, נורא נוראות.
אותו קל דעת הלך יחד עם החבורה שלו, וככה הביט לצדדים וראה שכולם מזועזעים. פתח את פיו ואמר באירוניה: "מה קרה פה היום, מה כולם הולכים עם האף למטה? מה קרה?" עשה ליצנות קלה. כעסתי לשמע דבריו ורציתי להגיב, מי זה החצוף הזה? מי מדבר כאן? וכי יש לו זמן עכשיו לקלות ראש ולליצנות? אך לא הספקתי להחליט האם לסובב את הראש אליו או לא, ממש בתוך כדי דיבור, הצעיר ההוא תפס את תחתית הרגל שלו, הגביה את המכנסיים והחל שואג שאגות איומות ונוראות. בשניות הראשונות הסובבים אותו לא ידעו מה קרה, חשבו אולי גם זו התלוצצות. אי אפשר כבר לדעת עליו. אך הוא צעק וקרא: "זה לא סתם! כואב לי!" תפסו אותו, הרימו לו את המכנסיים, ראו שיש שם עקרב הצמוד לרגלו ועוקץ אותו. הגיע אמבולנס כמובן, ונהייתה בהלה.
סיים רבי ראובן קרלנשטיין: באחת הדרשות שלי בפרשת קורח סיפרתי את הסיפור. בא אלי יהודי נכבד פלוני ושאל אותי בסערה: "מי סיפר לך את המעשה הזה?" היה נראה כי הוא בא עם תלונה, חשבתי שהוא עומד להתקיף אותי אודות המעשה. אמרתי לו מיד: אל תצעק עליי, שמעתי את העובדה מפי ר' שלום, שגם אמר כי היה בשעת מעשה. חייך אותו יהודי לאמור: "אתה מספר לי? ראיתי את זה בעיניי! הייתי על ידו יחד עם הקבוצה. אינני זוכר בדיוק מה אמר, אבל דיבר בזלזול על החזון איש, ואז עקץ אותו עקרב"…
(א' חפץ, יתד נאמן קורח תשע"ה)