יום חמישי ג' בטבת תשע"ח
מי שטעה בשבת והתחיל 'מזמור לתודה' – האם יפסיק?
נוהגים להרבות בשבת בפסוקי דזמרה, בכל מקום כפי מנהגו. ואם טעה ואמר פסוקי דזמרה כבימות החול, אינו צריך לומר את התוספות לאחר התפילה. ואם נאלץ לדלג חלק מפסוקי דזמרה כדי להתפלל עם הציבור, ידלג על התוספות ויאמר את פסוקי דזמרה הנאמרים בחול, מפני שהם תדירים; ואם יש שהות להוסיף חלק מהתוספות – יקדים את המזמורים 'למנצח השמים', 'לדוד בשנותו', ו'תפילה למשה', אשר על פי הזוהר הקדוש הם קודמים למזמורים אחרים. ואין אומרים בשבת 'מזמור לתודה', כיון שאין מקריבין קרבן תודה בשבת, כדין שאר קרבְּנות נדרים ונדבות; ואם טעה והחל לאומרו, וכבר אמר את המילים "מזמור לתודה" – יש שכתב שימשיך לאומרו, כיון שהקרבן לא נזכר בהמשך המזמור. [שו"ע רפא, א, ומשנ"ב ג; ביאורים ומוספים דרשו, 3 ו־7; וראה שם עוד]
האם מותר לדלג 'נשמת' כדי להתפלל בציבור?
רבותינו ז"ל תיקנו לומר בשבת את תפילת 'נשמת כל חי' – המכונה 'ברכת השיר' – בין 'אז ישיר' ל'ישתבח'. וטעם התקנה – כדי להזכיר את נִסי יציאת מצרים, ולכן הסמיכו את אמירתה לשירת הים; וכן משום שתפילה זו היא על השבח שהנשמה משבחת את השי"ת, ובשבת מקבל האדם נשמה יתֵרה, אשר על ידה משיגים בשבת חכמה יתֵרה. ומי שנאלץ לדלג חלק מהתפילה כדי להתפלל עם הציבור, ידלג על פסוקי דזמרה מלבד 'אשרי', ולא ידלג על נשמת; ולכל הפחות יאמר: 'ברוך שאמר', אשרי, נשמת וישתבח. ואם שכח לומר נשמת – אם נזכר לפני שחתם את ברכת ישתבח – יחזור לתחילת נשמת; ואם כבר חתם את הברכה, יאמר נשמת בין ישתבח לברכת 'יוצר אור', ויש שהורה שלא יאמר. [משנ"ב רפא, ב, וביה"ל ד"ה ובכל (בהרחבת המקור); ביאורים ומוספים דרשו, 5 ו־13]
כיצד ינהג מי ששכח לומר 'לא־ל אשר שָׁבַת'?
בנוסח ברכת 'יוצר אור' של שבת, משנים ומוסיפים: "הכל יודוך... א־ל אדון... לא־ל אשר שָׁבַת...". ואין לדלג על התוספות ולומר את הנוסח של ימות החול כדי להתפלל בציבור, כיון שהן חלק מנוסח הברכה של שבת המובא בדברי רבותינו ז"ל. ויתֵרה מזו – אם שכח לומר את הקטע 'לא־ל אשר שבת' – צריך לאומרו לאחר התפילה, ללא פתיחה וחתימה, כיון שבו נזכר עיקרו של שבח השבת וקדושתה; וכשאומרו לאחר התפילה, יתחיל מהמילים "שבח נותנים לו", כדי ליצור הֶמשכיות מתאימה, דהיינו: "שבח נותנים לו כל צבא מרום... לא־ל אשר שבת מכל המעשים"; ואם הבחין בשכחתו לפני שחתם את ברכת יוצר אור, יתכן שצריך לחזור ולאומרו, ולהמשיך בנוסח הברכה כבכל שבת. [שו"ע רפא, א, משנ"ב ג, ושעה"צ ב; ביאורים ומוספים דרשו, 6 ו־8]