"כי תעשה הטוב והישר בעיני ד'" (י"ב, כ"ח)
'נקדש את שמך בעולם' – זו הייתה כל שאיפתו של רבי ירחמיאל קראם, זוהי תמצית חייו. 'כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה' (קהלת ט י), אמר שלמה המלך, ונדמה כי הדברים קולעים אל השערה בדיוק נמרץ.
ר' ירחמיאל לא היה איש של פעילות רוחנית, וגם לא איש של מפעל חיים להשבת לבבות רחוקים לתורה ולמצוות. הוא לא היה 'מגיד מישרים' בקולו חוצב הלהבות, ואף לא 'משגיח כשרות' של טיולים לבני תורה. אמנם כל הדברים הללו ועוד רבים אחרים היו ממעשיו, אולם המכלול של כל אלו, הם החיים בצילו של הפסוק האמור.
ר' ירחמיאל היה ניגש לכל דבר במחשבה תחילה, של מה עוד ניתן לעשות כדי להרבות כבוד שמים בעולם. וממילא, אין זה משנה אם זהו על ידי קירוב רחוקים, או דרשות למכביר בכל רחבי העולם. אם על ידי ניצול הזמן בכל רגע פנוי, או השכמה ללימוד ה'דף היומי' קודם שיאיר השחר.
כל דבר שבכוחו היה לעשות – עשה! בשמחה, בכל החיות, ובעיקר, בזריזות מופלאה בלי 'זמן אוויר'. כאשר ידוע כי אחד הדברים השנואים עליו ביותר היה 'קראצעראיי'… (- מריחת זמן).
מה מאד מתאימים לתאר את דמותו, דברי מהר"ם שפירא מלובלין על הפסוק (שמות לג כא – כב) "הנה מקום אתי ונצבת על הצור, והיה בעבור כבודי ושמתיך בנקרת הצור". שביארם כמין חומר: כאשר על כף המאזניים עומד כבוד שמים – "הנה מקום אתי", אזי תפקידך הוא, "ונצבת על הצור", אל תתבייש, אל תהסס, תלחם! תעמוד על הצור, ותמחה למען כבוד שמו יתברך.
כזה היה ר' ירחמיאל.
אולם "בעבור כבודי" – כשאין בדבר 'כבוד שמים', אלא כבוד עצמי ואינטרסים אישיים, "ושמתיך בנקרת הצור" – שם הוא היה מטמין את עצמו.
כאשר היה הדבר נוגע לכבוד שמים – הוא עמד בחוד החנית. אם בסידור ילדים במוסדות תורניים, אם במכירת מוצרי פסח בהכשרים מהודרים, בשנותיה הראשונות של אשדוד התורתית. כן גם במימון ישיבות בין הזמנים, ולאחר מכן אף ארגון קעמפים לבני הישיבות. פתיחת כוללים באשדוד, ביבנה ובמושבים הסמוכים ועוד פעולות רבות מספור.
בכל דבר שבקדושה הוא היה הראשון, והעזות דקדושה שבערה בו הייתה לשם דבר. די אם נזכיר על מידע שקיבל מאלמונים, כי באחד הבתים באשדוד ישנם אזרחים הודים המקיימים טקס של 'הקטרת קטורת על מזבח' . הוא הנחשון שרץ לדירה זו לבדו, בהעדר איש המוכן לבוא עימו למחות ולסלק את הנגע. ובלהט רוחני, עלה, דפק, נכנס, ולאחר דין ודברים סר הנגע מעל אשדוד.
והנה סיפור על בין הזמנים
בין הזמנים של חודש אב, יום שישי בבוקר, ר' ירחמיאל שומע שגיסו ומשפחתו מבני ברק נמצאים בדאצ'ה בירושלים. הוא אינו מתעכב אפילו לדקה, ומיד הוא מרים טלפון.
"שלווום", הוא אומר, "אני בא בעוד שעה לקחת אתכם לבריכת שחייה"…
את צווחות האושר של אחייניו, ניתן היה לשמוע אף מבעד לאפרכסת, לאו בכל יומא הם זוכים ללכת לבריכה מבלי שציפו למתנה שכזו. ואכן, ר' ירחמיאל בא לאוספם ולקחתם לבריכת השחייה, לשמחת לב האחיינים והדוד. כמובן שאף הוא נכנס לטבול את גופו במי הבריכה.
לפתע, בלי אומר ודברים, ר' ירחמיאל מזנק מהמים בסערה.
"תכבה!!!"
"תסגור את זה, או שסוגרים את הבריכה!!!", הוא זועק מהנשמה, כשסביבו נקווית שלולית מים.
כן. ר' ירחמיאל תפס בזווית עינו, כי ברחבה הסמוכה לבריכה מוקרן סרט 'כשר' לילדים, והנה, ילדי תשב"ר ותלמידי ישיבות שבאו לשחות בבריכה, 'שוחים' במקום כך באווירה אחרת לגמרי…
אמנם פעלול שיווקי של מנהל הבריכה להביא לקוחות צעירים, הקרנת סרטים! אך ר' ירחמיאל נחוש וברור. אין כבוד אישי, אין כאן 'סאיז פאסט נישט', או סתם גלגול עיניים של 'מה איכפת לך'. כי לר' ירחמיאל אכפת גם אכפת, אחריות.
הסרט כבה באותו הרגע, ועשרות זוגות רגלים חזרו למימי הבריכה. עדיפים מי כלור, ממים שיש להם סוף, וממדרון חלקלק שאיש לא ישורנו.
"את החינוך המדהים הזה לא אשכח כל חיי", אמר אחד הנוכחים. כי ברגעים הכי קלילים של אווירת בין הזמנים, יש מי שמזנק באחריות בוערת. בלי 'געוואלד', ללא כעס ומהומה, צעקה עניינית, נחושה, וברורה. לכבות וזהו.
בגלל 'לא' אחד תקיף.
"מי יתן טהור מטמא לא אחד" (איוב יד ד). ההבדל בין 'טהור' ל'טמא', היה אומר השרף מקוצק בחריפותו החדה כתער, הוא 'לא' אחד. פעם אחת לומר 'לא' ברור ותקיף. זהו!
מכשיר טמא בחדר
את התקופה שבה היה ר' ירחמיאל ומשפחתו, מתארחים מידי פעם בשבת בבתי מלון כשרים למהדרין, לא כולם זוכרים. ככלות הכל היה זה לפני כשני עשורים ויותר.
ר' ירחמיאל היה דורש דרשות, ובסגנונו המיוחד היה מרתק את אורחי המלון, כשהוא מידי פעם בפעם מטמיע מסר חזק בדבריו. פעם על חשיבות התפילה בציבור, ובהזדמנות אחרת על ההבטה במכשיר הטמא שבמלון, ב'שינוי', בעין שמאלית… היה אומר.
קרה שאחד ממארגני הנופש כעס מאד על דבריו בעניין זה, בטענה שהוא מוריד לאורחים את מצב הרוח כשהוא מעורר על האיסור להביט במכשיר זה…
"הוא עצמו", סיפר בנו, "הוריד בחדרו את המכשיר מהשולחן לרצפה". לשאלתי מדוע הוא עושה זאת, ענה לי: "אני חושש שאכשל חלילה בהבטה במכשיר!". ומה נענה אנן…
תקופה זו הסתיימה בעקבות פניה של ידידו, הרב הצדיק רבי אריה שכטר זצ"ל, שעורר אותו על כי בהשתתפותו בשבתות אירוח במלון המחזיק בכל חדר את המכשיר הטמא, הרי הוא כמי שנותן הכשר בעקיפין וגושפנקא לבוא למלון זה, ואולי אף להשתמש במכשיר. כי ממנו יראו וכן יעשו.
ר' ירחמיאל בעוצם קדושתו סבר וקיבל.
ומני אז, הוא הפסיק להתארח בשבתות בבתי מלון המאובזרים במכשירים אלו.
ומעניין לעניין באותו עניין:
סיפר הרב חזן: "היה זה בימי 'בין הזמנים', בעודי בחור בישיבת גרודנא, הצטרפתי לרב ירחמיאל יחד עם עוד מספר בחורים לשבות במלון טברייני".
"הייתה זאת שבת התרוממות והתעלות, למעוניינים להאזין להרצאות בנושא 'חינוך ילדים'. מארגני המיזם הזמינו את הרב קראם לשבות עמהם, ולשאת דברים בנושאי חינוך, בבעיות השעה ובפתרונותיהם.
"נקל לשער כי המארגנים לא שבעו נחת בלשון המעטה, מהתנהלות הרב קראם באותה שבת.
"כמי שאינו חת וירא ממאום, כבר בבואו בערב שבת למלון גילה הרב ירחמיאל בלובי חבילת עיתונים חילוניים, המיועדים ל'רווחת' הנופשים. תיכף ומיד הוא לקח את העיתונים וביקש להסיר אותם. וכי כך יחנכו האורחים את ילדיהם?! עם עיתונים שכאלו?!
"בדרשות שנשא לאורך השבת הוא הזכיר בכאב את העובדה שיש בכל חדר מכשיר טמא. 'האם זאת הדוגמא שניתן לילדינו'?! 'האם אנחנו עד כדי כך 'שחקנים'?! שאל בפאתוס.
"'באנו לשמוע דרשה על חינוך ילדים באוזן אחת, כדי שהיא תצא מהאוזן השנייה?!'
"הוא הצליף באנשים ללא רחם, ואמר את האמת לאמיתה ללא מורא, אף אם האמת מרה וכואבת".
(מתוך הספר 'ירחמיאל')