מרן הרב שטינמן זצ"ל היה מייעץ רבות לעשירים ומחזיקי תורה, שימנעו מפרסום, המכלה להם מהשכר הטוב בעולם הבא, והיה מצטט באוזניהם את דברי הרמ"א בשולחן ערוך יורה דעה הלכות צדקה סימן רמ"ט סעיף י"ג: "ועל כל פנים לא יתפאר האדם בצדקה שנותן. ואם מתפאר, לא די שאינו מקבל שכר, אלא אפילו מענישין אותו עליה".
והנה מעשה שהיה. רֶבּ אהרן-ליֵבּ הגיע לבקר בישיבה חדשה בקרית ספר, בפתח הביקור במעמד ראשי הישיבה ובהצטרפות ראש העירייה הרב יעקב גוטרמן, הצביע אותו ראש הישיבה ואמר: "כל מה שרואים כאן זכינו לו אודות למאמציו ומסירותו של ראש העיר גוטרמן". היה ברור כי רֶבּ אהרן-ליֵבּ שומע, אך הוא לא התייחס, כאילו לא נאמר דבר.
לאחר מסירת השיעור לתלמידים, סייר מעט בבניין הגדול החדש, ושוב נאמר לו אישית לאוזניו: "אנו חייבים הכרת הטוב לר' יענק'ב גוטרמן על מאמציו". וכך שוב לקראת היציאה, המלווים אמרו בהתפעלות והזכירו את ראש העיר המסייע מפה ומשם – בחכמה ובמסירות", ורֶבּ אהרן-ליֵבּ כאילו לא שומע.
תמיהה עמדה בחלל. התכופף ראש המוסדות לאוזני גדול הדור ואמר לו: "חוששני כי כיון שגוטרמן הוזכר כמה פעמים וראש הישיבה לא התייחס, שמא יהיה לו צער".
רֶבּ אהרן-ליֵבּ חייך בביטול (כמי שאומר: אל דאגה, אני מכירו, לא יהיה לו צער מכך) ואז הרצינו פניו ודמעה עמדה בעיניו הטהורות:
"אדרבה! כיון שאנו מכירים לו טובה, דווקא לכן לא הגבתי, כדי להשאיר לו משהו לעולם הבא. אתם רוצים בטובתו, אז אנא מכם תשאירו לו משהו מהשכר הצפון למעשים טובים. כל השאר – כבוד ופרסום – אין בהם ממש לעומת השכר הטוב, והם מאבדים את רוב השכר, לכן לא הגבתי".
'במה' bama.org.il