הן ידוע ומפורסם בשער בת רבים צדקת פזרונו הנפלאה ביותר של כ"ק האדמו"ר מטאהש זי"ע, כאשר סכומים אדירים יצאו מתחת ידו אל עבר ידם של עניים ואביונים ונצרכים שונים, ובדרכים שונות ומשונות, וזאת מפני שהגבאים – בראותם את הסכומים האדירים שהרבי מחלק לעניים עד שאינו משאיר לצרכי ביתו עצמו פרוטה לפורטה – הוצרכו לפקוח עיניים ולא הניחו לאנשים "שנחשדו" שהם הולכים לבקש מהרבי צדקה, לגשת אליו, ולכן הוצרך הרבי לחדש דרכים שונות ומשונות כדי להערים על הגבאים ולחלק את הצדקה מבלי שהם יעלו על כך.
ולדוגמא, הרבי היה הרבה פעמים מחביא סכומים גדולים בתוך הגרביים שלו או בתוך הנעליים, וכשהנצרך היה עובר אצלו, היה הרבי מתכופף ומוציא את הכסף הטמון אצלו ומושיטו לנצרך.
מספר הבדחן הנודע הרה"ח ר' ישראל שפירא הי"ו, ששמע מאדם שהיה נוכח בשעת מעשה, שפעם אחת נכנס יהודי אל הרבי והתאונן על מצבו הדחוק, שהוא נצרך באופן דחוף ביותר לסכום גדול מאוד, וביקש מהרבי שמא יוכל לעזור לו. שאל אותו הרבי עד מתי הוא נשאר בקרית טאהש, השיב היהודי: עד לאחר שבת. אמר לו הרבי: כעת אין לי, אבל במוצ"ש כשכולם עוברים לומר 'א גוטע וואך', תעבור אצלי, ואז אתן לך בס"ד.
במוצ"ש, הגיע היהודי, ועבר עם מאות האנשים אצל הרבי לומר 'א גוטע וואך'. כשהרבי ראה שהיהודי מתקרב אצלו, קם לפתע מכסאו, והתחיל להסתובב ולהסתכל על התקרה של ביהמ"ד פה ושם, ושאל את הגבאי: תסתכל מה קורה כאן, ומה קורה כאן וכו'.
הגבאי לא הבין מה הרבי רוצה ממנו, והתחיל להסתכל על התקרה, וכשהגבאי היה עסוק והסתכל על התקרה – מיהר הרבי והוציא מחיקו סכום עצום של כסף, והושיטו ליהודי במהירות רבה, בטרם יבחין בכך הגבאי…
(נועם שיח ויצא)