בני התורה, הנמנים על לגיונו של מלך, מלכו של עולם. אשר כל מגמתם ושאיפתם כל הימים לאחוז בעץ החיים, ואת מרבית זמנם מבלים הם בחברת הסוגיות של אביי ורבא, ושואבים את כל חיותם וסיפוקם מהתורה הקדושה, עליהם לנהוג בדרך ארץ ובתכלית היושר וההגינות.
אנו בני התורה אין לנו רק שייכות רחוקה ומזערית עם התורה, אלא התורה היא שמנווטת כל צעד ושעל בחיינו, ועלינו לכבד את התורה אותה אנו מייצגים! שבכל שיג ושיח איתנו יזהו כי עַם התורה אנחנו!
מרן ראש הישיבה הגרא"מ שך זצ"ל, היה רגיל לומר בשם דודו מרן הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל, בעל 'אבן האזל'; כי למרות שעל פי גדרי ההלכה יתכן ובזמנינו אין דין תלמיד חכם, אך כיון שהרחוקים מן היהדות רואים בכל יהודי שומר תורה ומצוות הלבוש כחרדי – כתלמיד חכם, וכמי שאמור לייצג את לומדי התורה, לכן חייבים אנו לנהוג בהתאם כדרך תלמידי החכמים, בדרך ארץ ובמידות טובות.
רבי איסר זלמן הצביע על דברי חז"ל במסכת יומא (פו, א): "ואהבת את השם אלוקיך – שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות. מה הבריות אומרות עליו – אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה… פלוני שלמדו תורה – ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו". אם חלילה לא ננהג בצורה ישרה והוגנת, הבריות יקנטרו עלינו ויבוזו להנהגתנו, ועלול חלילה להתרבות חילול השם וזלזול בתורה ולומדיה.
והן הם דברי רבינו הרמח"ל בספרו 'מסילת ישרים' (פרק יא): "כי כבוד התורה הוא שהמרבה בלימוד בה ירבה כמו כן ביושר ותיקון המידות, וכל פגם במידות גורם לבזיון ללימוד התורה בעצמו ויש בו חילול השם ממש חס ושלום".
כאברך צעיר למדתי בכולל שעל ידי ישיבת 'תורה אור' בירושלים, בית מדרשו של הגאון רבי חיים פנחס שיינברג זצ"ל, מזקני ראש הישיבות ואדירי התורה. באחד הימים ניגש אלי אחד מבני הישיבה ושיתף אותי במקרה שאירע לו אמש:
"היתה לי חתונה אתמול בבני-ברק, וניצלתי את ההזדמנות כדי להיכנס למעונו של ה'סטייפלער' להתברך מפי קודשו. מיד עם כניסתו לחדר, שאלני ה'סטייפלער': "אתה תלמיד חכם?" והשבתי בשלילה: "עדיין איני תלמיד חכם". שוב שאל ה'סטייפלער': "אתה בן ישיבה?", והשבתי בחיוב.
אמר לי ה'סטייפלער' בנימת תוכחה: "אם כן מדוע אתה יוצא לשוק מבושם? הרי חז"ל אומרים (ברכות מג, ב): ששה דברים גנאי לו לתלמיד חכם, והראשון בהם: 'אל יצא כשהוא מבושם לשוק'!… כל בן ישיבה בדורנו יש לו דין תלמיד חכם לענין זה. תלמיד חכם צריך להיזהר ולהישמר עד מאוד בהנהגותיו בפרט בלכתו ברשות הרבים, כי כולם רואים בו דוגמא כמי שמייצג את דרכי התורה, וכשאינו נוהג חלילה כהוגן הוא גורם לחילול השם ולבזיון כבוד התורה".
הן הן דברי הרמב"ם (הלכות יסודי התורה ה, יא): "ויש דברים אחרים שהן בכלל חילול השם, והוא שיעשה אותם אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות דברים שהבריות מרננים אחריו בשבילם, ואף על פי שאינן עבירות הרי זה חילל את השם… וכיוצא בדברים האלו הכל לפי גדלו של חכם צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין… עד שימצאו הכל מקלסין אותו ואוהבים אותו ומתאוים למעשיו הרי זה קידש את השם".
"דע לך!", סיים ה'סטייפלער את דבריו בפני איש שיחו: "בזמננו החילוניים רואים בכל מי שלבוש שחור לבן, ובפרט בבני ישיבה העוטים חליפה ומגבעת, כתלמידי חכמים לכל דבר וענין, ומשכך עליהם לנהוג ביתרת זהירות כמו שנדרש מתלמידי חכמים".
(מתוך אוצרותיהם אמלא')