סיפר הגה"צ אב"ד סאנטוב שליט"א:
בבורו פארק היה גר כ״ק האדמו"ר מסקאליא זי"ע. בילדותי הייתי במחיצתו כמה פעמים והשתתפתי בשולחנותיו הטהורים. לאדמו"ר זצ"ל היתה מקווה בביתו, וכל ערב שבת ראו אצלו דבר מעניין – בעלותו מהמקווה אחר שטבל לכבוד שבת, היה ראשו סחרחר עליו ותקפוהו כאבי ראש עזים, עד שהוצרך לשכב על מיטתו להקל מייסוריו.
פעם שאל אותו נכדו, שאינו מבין למה דווקא בערב שבת כשעולה מהמקווה יש לו כאלו כאבי ראש עזים עד שהוא צריך לשכב במיטתו מחמתן. אמר לו הרבי, לפי שהמקווה חם מאוד. "זה ממש שאלה של בישול דאורייתא"… אמר, "יש לי גידים צרים, וכשאני נכנס למקווה כל כך חם זה משפיע עלי וגורם לי לכאבי ראש עזים.
שאל אותו נכדו: מה הבעיה? אני יכול להיכנס ולסדר הכל על הצד היותר טוב ולהפחית קצת את החום, למה הסבא צריך להתייסר בזה?
אמר לו הרבי: "לא לא! אל תפחית את מעלות החום".
"מדוע?" התפלא הנכד. "מילא כשהסבא היה דר בויליאמסבורג והיה הולך למקווה של קהילת צעהלים, אז אפשר להבין, שכיון שהסבא היה שם רק אורח, הוא לא יכול לומר דעות באיזו דרגה של חום לחמם את המקווה, אבל כאן הרי מדובר במקווה פרטי של הסבא, למה אי אפשר לסדר את זה להפחית את מעלות החום?
אמר לו הרבי דבר נורא: במקווה כאן – בא לטבול אחד השכנים בכל ערב שבת – וכשהוא נכנס למקווה החם, הוא אומר בסיפוק: 'אהה – א מחיה! אזא געשמאקע מקווה' – ואיך אני יכול לקחת הנאה מיהודי?…
(נעם שיח)