במענה לשאלת רבים, בענין השאלה האם לארגן מניינים בהיתר בגניבה על הגגות ובחדרי המדרגות.
עד כמה שידוע לי מהמציאות כעת, נראה לענ"ד דיש להיזהר ולהישמר בכל היכולת שלא לפגוש אנשים גם לא במרחק שני מטר, ודמו ודם חבריו תלויים בראש המזלזל ומיקל בזה, והמזלזל בכך קרוב להיות שופך דמים ח"ו בשוגג הקרוב למזיד השם ישמרנו
זכינו למצוה נדירה של פעם בכמאה שנים, מצוות הצלת נפשות כפשוטה, ע"י כולנו. לא רק חברי הצלה, לא רק מנתחי לב. והיא סגולה הכי גדולה לקבלת התפילות. כל השומר את עצמו מלצאת מחוץ לבית שלא לצורך חיוני כקניית מצרכים ופרנסה, הרי הוא עסוק בהצלת נפשות בפועל ממש וזכותו גדולה עד אין לשער.
יש בתפילה בציבור ב' חלקים: א. מצוה, וכעת המצוה להתפלל ביחידות; ב. סגולה, וכעת הסגולה הכי גדולה נרכשת על ידי שמירה מלהיות בגדר רוצח. כל השומע לענ"ד ירחק נפשו בימים אלו מתפילה בציבור אפי בשטח פתוח. זה בלתי אפשרי שלא להתקרב זה לזה. ועל פי חכמת המתמטיקה והסטיסטיקה, כל פגישה בודדת כהיום שוות ערך לפגישה עם יותר ממאות אנשים. בימים אלו מתחילים לראות את זרעי המוות והפורענות שנזרעו בפגישות זה עם זה לפני כשבועיים. אמנם בעיקר בחו"ל, אבל זה בדרך לכאן על כל שונאי ישראל, והלוואי והשי"ת יחוס וירחם עלינו שאתבדה.
התורה מעידה עלינו רק עם חכם ונבון וגו' ואיזהו חכם הרואה את הנולד.
מעיקר הדין, בשביל להינצל מאיסור רציחה הקרוב למזיד ח"ו, התפילה ביחידות בימים אלו אינה קולא אלא חומרא, ולא חומרא להידור אלא חומרא וחובה. כל המתפלל ביחידות בבית יקבל על זה שכר השמור למציל נפש אחת ונפשות רבות מאד מישראל.
עלינו לתפוס את עצמנו כעת לפני שיופיעו אצל שונאי ישראל התמונות שרואים כעת מאחינו בבורו פארק, ויליאמסבורג, מונסי, לייקווד וקראן הייטס וכו', עם הזקנים הלבנים המשובצים בזקנים שחורים. כעת מוטל עלינו לזכור, איך שהם-הם המזכירים לנו את דברי יהודי אונגרין בשלוותם היחסית כאשר הגיעו אליהם פליטי פולין וגאליציה, היו לא תהיה.
כמובן שלא מדובר במספרים כ"כ גדולים ואין ליכנס לפאניקה מוגזמת, אבל בכל זאת מדובר בחיים שלנו ושל חברינו לאורך ימים ושנים טובות ונעימות. וכל המשים אל ליבו כעת להישמר ולראות את [שאינו רוצה שיהיה] הנולד, הוא זה שיוכל לומר בעז"ה ידינו לא שפכו את הדם וגו', ומכלל הן וכו' ומידה טובה מרובה.
דעה זו היא דעת רבים המתריעים על כך מזה כמה שבועות. ולדעתם של רבים אלו, ברור שכל – או כמעט כל – האומרים ומפרסמים דעה שונה, הרי זה משום שלא הביאו להם את כל נתוני האמת בדבר סכנה זו. אלא שעד עתה היתה דעתם של המתריעים כקול קורא במדבר. אולי יש שמסתכלים עליהם בענין זה כתמהוניים והזויים, וזה מרתיע ולא נעים לדבר באופן כל כך חריף. אבל אני הקטן כשלעצמי אינני יכול לטמון את ראשי בחול.
הסכנה ברורה! הכתובת רשומה על הקיר! והמצב ש[לא]יהיה כאן בעוד שבועיים פלוס, ברור… לכל מי שאינו מנסה להשלות את עצמו!!! חוסו על נפשותיכם והתפללו בבית, ואל תצאו ג"כ איש מפתח ביתו. וכל המתפלל בבית מציל נפשות ויבא על שכרו. אלא שיש לעשות זאת ברוגע בלי פאניקה, כי בכל זאת ברוך השם האחוזים מאד נמוכים ואינם מצדיקים בהלה ופאניקה.
פשוט שראוי לכוון את הילדים ואת עצמנו לעשות זאת באופן חינוכי, כגון להקצות פינת תפילה, ולהתפלל בשעה שידוע שיש בה רבים המתפללים, ויה"ר שנצליח לעשות זאת בחכמה ובאופן חינוכי.
ב"ה שריחם עלינו, ומזה כמאה שנה ויותר לא היתה מגיפה רצינית. אבל כל מי שקרא בספרי קדמונינו יודע שבכל הדורות נהגו כן בעת מגיפה, להסתגר בהסגר אין יוצא ואין בא. אין זה חידוש של דור זה, אלא בכל דור בעת מגיפה היו בהסגר. כמובן שהכל תלוי לפי חומרת המגיפה, וכשהמגיפה היתה חזקה היו מקיימים הפסוק בישעיה כפשוטו וכפשט רבי ישעי' מטראני, "לך עמי בא בחדריך וסגור דלתך בעדך חבי כמעט רגע עד יעבור זעם" (ישעיהו פרק כו פסוק כ)
"חביבה מצוה בשעתה" נאמר גם על מצווה גדולה כתפילה בציבור. ויה"ר שלא נהיה כמו האוכל חמץ בסוכה בליל פסח משום שאוהב מאד את מצוות סוכה, והאוכל מצה בבית בחג הסוכות משום שאוהב מאד את מצוות מצה… החביבות של תפילה במנין היא רק מפני שהקב"ה צווה עליה, והוא זה שציוה עלינו כעת להישמר מהסכנה ולחוס ולרחם על חיינו חיי חברינו.
הנני חוזר וכופל בזה את הנראה לענ"ד, כי ממהר האלוקים לעשותו על כל שונאי ישראל, ליזהר בכל היכולת שלא לצאת כלל מהבית, לא ללכת ליד ובסמוך לאנשים. הוא, בניו, בנותיו ובני ביתו, כי אם לצורך קניית מצרכים חיוניים שיהא לגוף ולמערכת החיסון כוח ע"י אכילה ושתיה ברווח כל אחד לפי צרכו, או לצורך פרנסה, שעל זה התירה התורה להסתכן. וחוץ מלצורך מצרכים חיוניים ופרנסה יש להיזהר מאד להיות סגור בבית עד כמה שאפשר.
אי"צ לציין את הגלוי וידוע לכולנו, שיש להיזהר מאד מאד שכאשר די וועלט וועט צוריק זיין וועלט [=כאשר העולם יחזור להיות 'עולם'] חזרה מצווה למקומה ביתר שאת וביתר עוז להתפלל בציבור, עם כל העניינים הגדולים שבמצוה גדולה זו, שיש ליזהר ולהתאמץ מאד בעבורה הן מצד עצם גדלות המצוה והן מצד הסגולה.
מיותר לציין שצריך לעשות כל מאמץ להיות בשמחה ובנחת וברוגע ובשלוה יותר מבימים כתיקונם, וכדברי מרן שליט"א [=מבעלזא שליט"א] במכתב קדשו. ומי שמרגיש בעצמו צורך להתאוורר להרחיב דעתו, ייצא לשוח בשדה וברחוב לבד במאה מטר הסמוך לביתו.
ובזכות מצוה גדולה זו המכרעת את כל מצוות התורה נזכה לכל הברכות שהבטיחה התורה. בגשמיות וברוחניות, ולאריכות ימים ושנים רבות טובות ונעימות, נשמה בגוף בהאי עלמא, לנחת רוח לפניו יתברך מתוך שמחה הרחבה וכל טוב סלה.
(המבשר)