היום נעסוק בנושא: אמירת דברי קדושה בצורה הולמת
יום שני א' בשבט תשע"ו
האם מותר לומר דברי קדושה בסמוך לאדם בלתי מכוסה?
כפי שלמדנו בימים הקודמים, אסור לומר דברי קדושה כאשר יש לפני האומֵר ערווה בלתי מכוסה. ואם האומר עוצם את עיניו, או שנמצא במקום חשוך ואינו רואה את שלפניו - לדעת השולחן ערוך רשאי לומר דברי קדושה, אך לדעת רוב הפוסקים - וכן ההלכה למעשה - אסור לומר דברי קדושה אלא אם מסב את פניו וכל גופו, באופן שהערווה תהיה לצִדו ולא למולו, ואזי מותר אף כשהערווה נמצאת בסמוך אליו. [סימן עה, סעיף ו וס"ק כט-ל]
באילו אופנים מתירה עצימת עינים אמירת דברי קדושה?
כאמור, עצימת עינים אינה מתירה אמירת דברי קדושה למול ערווה בלתי מכוסה; ונחלקו הפוסקים אם כיסוי העינים בבגד וכדומה מתיר זאת. כמו כן, יש שכתבו כי במקרה שהערווה נמצאת בחדר אחר, או ברחוב - כגון שרואה אותה מבעד לדלת או לחלון - דַי בעצימת עינים, ויש חולקים; אך לכל הדעות, אם מחיצה מפסיקה ביניהם, אף אם הערווה נראית בעדה - כגון שרואה אותה מבעד לחלון זכוכית - די בעצימת עינים. [סימן עה, ס"ק כט; ביאורים ומוספים דרשו, 50]
כללי היסוד לנקיון המקום בעת אמירת דברי קדושה
אסור לאדם לומר דברי קדושה: ברכות, תפילה או דברי תורה, כאשר נמצאת צוֹאָה בטווח של ארבע אמות (1.92-2.31 מטרים, לשיטות השונות) ממנו, או שנמצאת לפניו בטווח הראייה; ואם נודף ממנה ריח רע - יש להתרחק ארבע אמות מהנקודה בה כלֶה הריח. אולם, אם הצואה מכוסה, אף בכיסוי שקוף - מותר לומר דברי קדושה בסמוך לה; ואם ריחהּ הרע נודף מבעד לכיסוי - סָפֵק אם יש צורך בהרחקה האמוּרה לעיל, או שֶׁדַי ביציאה מאזור הָרֵיחַ. [סימן עו, ס"ק א-ג ו־ח; וראה ביאורים ומוספים דרשו, 12; ולענין מחשבה בדברי קדושה - ראה סימן עט, ס"ק ג]