היום נלמד: טבילת ידים לסעודה
יום שני כ"ג באלול תשע"ו
הטובל יד אחת בנהר ונוטל את היד השניה בכלי - האם יצא ידי חובתו?
הטובל את ידיו במי נהר, מעיָן, או יָם - יוצא ידי חובת נטילת ידים לסעודה, ובלבד שכמות המים במקום שטובל מספיקה כדי לכסות את ידיו. יש אומרים שאף על פי שניתן לטבול כל יד בנפרד, צריך שכמות המים תספיק לכיסוי שתי הידים בבת אחת; ויש אומרים שדי בכמות המספיקה לכיסוי יד אחת בלבד. ואם טבל יד אחת בנהר, ואת השניה נטל בכלי, בין אם הקדים את הטבילה ובין אם הקדים את הנטילה - ידיו טהורות. אולם, אם טבל יד אחת בנהר, והעלה בה מים ושפכם על ידו השניה - לא יצא ידי חובתו, כיון שליד השניה לא היתה נטילה, שהרי נטילה היא דוקא בכלי, ולא טבילה. [סעיף יד, יז ו־יח, וס"ק עט, פ ו־צב; ביאורים ומוספים דרשו, 79 ו־81]
האם ניתן לטבול ידים לסעודה בשלולית של מי גשמים?
הטובל את ידיו במי מקוה - דהיינו מי גשמים או הפשרת שלגים שהתקבצו - יוצא ידי חובת נטילת ידים לסעודה. ונחלקו הפוסקים בנוגע לכמות המים הנדרשת: יש אומרים שדי ברביעית (86.4-150 מ"ל, לשיטות השונות), ויש אומרים שנדרשת כמות של ארבעים סאה (0.332-0.574 מ"ק, לשיטות השונות) לפחות. ובשעת הדחק, המֵקֵל יש לו על מי לסמוך, אך אם מתאפשר לו לשוב וליטול ידים כדין או לטבול בארבעים סאה - יעשה כן, וללא ברכה. ואם המים 'זוחלים', דהיינו שאינם עומדים במקום אחד אלא זורמים וניגרים - יש אומרים שאין לטבול בהן; ולדעת השולחן ערוך יתכן שלדעה הראשונה הנ"ל יש להקל. [סעיף יד-טו, ס"ק פא, פב, פז ו־פח, שעה"צ ס"ק עב, וביה"ל ד"ה ויש]
איזו ברכה מברך הטובל את ידיו לסעודה?
הטובל את ידיו לסעודה - מברך "וציונו על נטילת ידים", כיון שלא הצטוינו על טבילה, והיא באה כתוצאה מהציווי על הנטילה. ואם המים פסולים לנטילה וכשרים לטבילה (ראה שו"ע קס, ט) - לדעת השולחן ערוך מברך על נטילת ידים, ולדעת פוסקי אשכנז מברך "על טבילת ידים", או "על שטיפת ידים". ויש מפוסקי אשכנז שכתב שאף באופן זה יברך על נטילת ידים. ויש שכתב שבכל מקרה שטובל עדיף לברך "על שטיפת ידים", כיון שמשמעות לשון שטיפה כוללת הן את הנטילה, שעליה הצטוינו, והן את הטבילה. והטובל את ידיו אינו צריך לנגבן, אך מי שדעתו קצה באכילה בלא ניגוב - חייב לנגבן. ויש אומרים שכל אדם חייב לנגבן. [סעיף יט-כ, וס"ק צה-צז; ביאורים ומוספים דרשו, 83, 84 ו־86]