"שם האחת שפרה ושם השנית פועה" (א ט"ו) פרש"י: שפרה זו יוכבד שמשפרת הוולד, ופועה זו מרים שפועה ומדברת והוגה לוולד, כדרך הנשים המפייסות תינוק בוכה. והוסיף הרב מבריסק זצ"ל: באה התורה ללמדנו, כי האדם עצמו יוצר את שמו ע"י מעשיו, ועל שמם הוא נקרא, וזאת המציאות – יוכבד היא שפרה, דכל מציאותה בעולם היה 'שיפור הוולד', וכן מרים – כל כולה היתה מציאות של 'פועה לוולד'.
- – האם תאומים חלשים בטבעם משאר ילדים ?
ויעצמו במאוד מאוד" (א, ז)
– האם תאומים חלשים בטבעם משאר ילדים? כתב ה'תולדות יצחק': לפי שהנולדים תאומים על הרוב חלשים הם או אחד מהם, דהכח שהיה הולך לעובר אחד הולך לשנים, וכל שכן אם היו ששה, לזה אמר 'ויעצמו' – פירוש: גיבורים ועצומים, כמו שאמר (ישעיה מ כ"ט) "ולאין אונים עצמה ירבה', דבכמות שיולדות ששה בכרס אחד, היה העוצם והגבורה גדול מאד, דכשאחד מישראל היה הולך בשוק – היה ממלא את השוק, וזהו שאמר 'ותמלא הארץ אותם'. וכן כתב ה'כלי יקר' (פ"א ט') עה"פ 'הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו': בנ"י נעשו לעם רב בזמן מועט, ואע"פ שעדיין אינם רבים מהמצריים, מ"מ "עצום הוא ממנו" – גיבורים בטבע. כי כל תאומים דרכם להיות חלשים בטבע, וכאן נולדו ו' בכרס אחד ואעפ"כ – עצומים הם בטבע, לכך אמר פרעה "פן ירבה" – שבנוסף על גבורתם בטבע יהיו גם רבים מהם במספר (מעדני אשר).
- האם יש לתינוקות תועלת לטווח ארוך מהבכי בקטנותם?
- "והנה נער בוכה" (ב, ו)
האם יש לתינוקות תועלת לטווח ארוך מהבכי בקטנותם? גם כשבכיית התינוקות היא ללא סיבה, התינוק אינו רעב או עייף ואין דבר המציק לו, עדיין יש בבכייתו תועלת. ברור שאין כאן המלצה להשאיר את התינוק בוכה ומיילל ללא הרף ח"ו, שהרי מצווים אנו ברחמים עליהם וסיפוק צרכיהם, אולם חשוב לדעת שבכי התינוק יש בו תועלת עצומה לתינוק ולחייו הבוגרים העתידיים. כך כתב 'רבינו בחיי' ('חובות הלבבות' שער הבחינה פ"ה) 'והפלא שבבכיית הילד יש לו תועלת בה, כפי שאמרו חכמי הרופאים' – לפני כאלף שנים כבר הגיעו למסקנה כי במוחו של התינוק מצויות ליחות רעות, שאם הן נשארות במוחו הרי הן מפריעות לתפקוד המוח, ויכולות להביא על התינוק מחלות רעות. בכי התינוק הוא זה שמתיך את אותן הליחות ומסלק אותן מראשו, וזו תועלת עצומה הבאה ע"י בכיית התינוקות. וכמה נפלאים דברי ה'שבט מוסר' ('חוט של חסד' פר' פקודי) שמחמת כך זוכים בני העניים לריבוי חכמה ודעת, עד שאמרו (נדרים פא.) 'היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה'. פותח רבי אליהו הכהן ומביא את דברי הרופאים, 'כל מי שהוא טיפש בא מחמת ריבוי הליחה שנתרבה במוחו, והתינוק שבוכה הרבה הוא חריף מאד דמחמת הבכי הולך הליחה', ומתוך כך הוא מפליא לומר שאומללותם של תינוקות ממשפחות העניים שאין מי שירחם עליהם ויפסיק בכיים, היא שעמדה להם להחכים יותר: ובני עניים שאין מי שיחוס עליהם כל כך, ובוכים הרבה, לכן הם חריפים. משא"כ בני העשירים שאין מניחים לבכות כלום'. בדברי 'רבינו בחיי' השתמש רבי יצחק זילברשטיין שליט"א להשיב תשובה ניצחת לרופא אחד שביקש לשכנעו שיעשו לכל תינוק הרדמה מקומית לפני הברית, כדי למנוע כאבים ובכיות. וע"ז השיבו, הקב"ה יודע יותר טוב מאתנו מה טוב לתינוק, ואם ההשגחה העליונה מסובבת שאלפי שנים נימולים ילדי ישראל מתוך בכי, סימן מובהק הוא שזו הדרך הטובה ביותר ואסור לשנותה, בפרט שיש בבכי טובה גדולה לתינוק שזה מסלק ממנו את הליחות שבמוחו. ואילו באשר לייסורי התינוק – הרי זה מוסר השכל שיש לאדם יהודי לידע כבר משחר ימיו שכל קניין רוחני אינו בא בקל, וזה נקנה בכאב ובייסורים. ('צדיק כתמר יפרח' עמ' מ"ו). והנה איתא בפרשתנו "ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי וגם ראיתי את הלחץ" (ג, ט). רבנו אפרים כתב שהמילים 'ישראל באה אלי וגם' הם סופי תיבות 'מילה', כלומר הילדים שצועקים בעת מילתם, אותה הצעקה באה אלי, ואע"פ שכולם לא מלו, מקצתם מלו,. וה'שבט הלוי' (ח"ה סי' קמ"ז ב') לא התיר לעשות ברית מילה בהרדמה, כי אם במילת מבוגר הרבה, או מקרה בלתי רגיל שגורם צערא יתירה, דמצינו בחז"ל בכל מקום דמצוות מילה צורתה שיהיה 'צערא דינוקא', ואחז"ל 'כי עליך הורגנו כל היום' זו מילה. וב'ציץ אליעזר' (ח"כ סי' ע"ג) הוסיף טעם מדוע אין לעשות מילה בהרדמה, ע"פ ה'עוללות אפרים', שמראים כהוכחה עד כמה חשוב בכי הנימול מייסורי המילה, עד שהיא עולה השמימה בלי מונע, וכוחה להועיל גם לאחרים העומדים על ידו שתתקבל תפילתם להושיעם מצרותיהם, וע"י הרדמה לא ישמע בכי התינוק (דרשו).
- איך יתכן שנתעוררה לפתע מידת הרחמנות אצל בת פרעה
- "ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בוכה, ותחמול עליו ותאמר מילדי העברים זה" (ב, ו) –
הקשה המהר"ש מבעלזא זצ"ל: איך יתכן שנתעוררה לפתע מידת הרחמנות אצל בת פרעה, והרי ראתה כל יום רציחות ילדים ושמעה אלפי בכיות, ואיך יכול להיות ששמעה תינוק בוכה ונתעוררו רחמיה? ותירץ: כיון שראתה את משה רבינו והסתכלה על הצדיק, מיד השפיע מראה זה מידות טובות עליה, ולכן אע"פ שעד עכשיו ראתה אלפי רציחות ושמעה אלפי בכיות, מ"מ כיון שהסתכלה על הצדיק משה – נהפכה מיד לטובה עם מידות טובות. חזינן מזה דבר נורא: גויה שראתה פעם אחת בראייה בעלמא צדיק קטן – הדבר השפיע עליה. מזה יש ללמוד עד כמה ראיית צדיק יכולה להשפיע עלינו לטובה! וכן כתב ה'תפארת שלמה' עה"פ הנ"ל: להורות גודל מעלת הצדיקים, אשר כל הניגשים אליהם בראיית פניהם נמשך על האדם יראת שמים, כמ"ש במשה רבינו 'וייראו מגשת אליו' דכאשר נגשו אליו וראו את פניו – נפלה עליהם יראת ה'. וכן כתב ה'קדושת לוי' (לפורים) עה"פ (במגילת אסתר) 'לבוא אל המלך להתחנן לו ולבקש מלפניו על עמה', ותיבת 'מלפניו' מיותר, וי"ל שאחשוורוש היה רשע יותר מהמן, ולא היה בדעת אחשוורוש לדבר טוב על ישראל, וצווה מרדכי לאסתר שתבוא לפני המלך, ובוודאי עם אסתר תיכנס השכינה, כאשר היה באמת, ועי"ז יקלוט אותו רשע איזו בהירות וידבר טוב על ישראל. וכתב ב'מעדני אשר': יסוד זה, שהסתכלות על צדיק משפיעה קדושה – מבואר בגמ' ב"ב (כ"א.). פעם היה מלמדים רק בירושלים, שנא' 'כי מציון תצא תורה', וכתבו התוס' (שם ובקידושין כ"ד): לפי שהיה רואה קדושה גדולה וכהנים עוסקים בעבודה, היה מכוון לבו יותר ליראת שמים וללמוד תורה, כדדרשו בספרי 'למען תלמד ליראה' – גדול מעשר שני שמביא לידי תלמוד, לפי שהיה עומד בירושלים עד שיאכל מעשר שני שלו, והיה רואה שכולם עוסקים במלאכת שמים ובעבודה, היה גם הוא מכוון ליראת שמים ועוסק בתורה. וכן איתא בגמ' (עירובין י"ג:): האי דמחדדינא טפי מחבריה דראיתי לרבי מאיר מאחוריה. וכתב ב'תורת חיים' שם: הטעם נראה לפי שהשכינה הייתה שורה עליו, כדמשמע במד"ר (פר' סוטה) שהיה רבי מאיר צופה ברוח הקודש, וכל מי שזכה לראותו נמשך עליו שפע רוח הקודש. וכן מצינו בדוד המלך, דכתיב גביה 'וטוב רואי', ואמרו חז"ל שראיית פני דוד היתה מועילה לזיכרון, ולכן כתיב 'יראיך יראוני וישמחו' – ההיפך ממסתכל בפני רשע, שכל המסתכל בו – עיני שכלו כהות, דרוח טומאה שורה עליו, והמסתכל בו נמשך מטומאתו עליו, ומשתבש.
חידות לפרשת השבוע:
- א. מתי ירדו בנ"י למצרים?
- ב. מה החלום שחלם פרעה, שהדיר את שנתו?
- ג. באיזה תאריך נתנו את משה רבנו בתיבה ביאור?
- ד. על מי נאמר 'מה לכהן בבית הקברות'?
- ה. מיהו זה שהורידוהו מגדולתו עד שהסכים לכל מה שרצו?
- ו. מתי החלו המצרים לשנוא את עמ"י, והיכן נרמז דבר זה בתהלים?
- ז. את מי רצה פרעה להרוג בגלל מה שאמרו לו: 'אוי לו לאותו האיש כשיבוא האלוקים להיפרע ממנו', ומי פייסו?
- ח. על מי אמר הקב"ה שהוא טיפש על שנתן עצה מסוימת? איזו עצה היה עליו ליתן?
- ט. מדוע אהבה בת פרעה את משה?
- י. מדוע בכה משה בהיותו בתיבה?
- תשובה לחידה א. בנ"י ירדו למצרים בט"ו ניסן, ובו ביום נגאלו ויצאו ממצרים (מדר"ר שמות י"ח י"א).
- תשובה לחידה ב. פרעה חלם שטלה מכריע את כל הארץ מצרים בכף מאזניים. ומיד קרא לחכמי מצרים, ואמרו לו יניס וימברס ראשי החכמים, (וי"א שבלעם פתר את החלום), שעתיד להיוולד ילד יהודי שיחריב את כל ארץ מצרים, לכן קרא פרעה למיילדות והחלו הגזרות (תרגום יוב"ע שמות א.) .
- תשובה לחידה ג. איתא בילקוט שמעוני (שמות קס"ו): רבי חנינא בר פפא אמר: אותו היום כ"א בניסן היה. אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבש"ע, מי שעתיד לומר לפניך שירה על הים ביום הזה, ילקה ביום הזה! ר' אחא בר חנינא אמר: אותו היום שישה בסיון היה. אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבש"ע, מי שעתיד לקבל תורה מסיני ביום זה, ילקה ביום זה? בשלמא למאן דאמר בששה בסיון – משכחת לה ג' ירחי, דאמר מר: בשבעה באדר נולד משה ובשבעה באדר מת משה, ומשבעה באדר עד שישה בסיון שלושה ירחי .אלא למאן דאמר בכ"א בניסן, היכי משכחת לה? אותה שנה מעוברת הייתה, רובו של ראשון ורובו של אחרון ואמצעי שלם.
- תשובה לחידה ד. פרעה אמר למשה: 'לא ידעתי את ה", פשפשתי בכל שמות תועבות ולא מצאתי שם שם ה'/ א"ל משה: מה לכהן בבית הקברות, מה למלך בבית המטבחיים?! כך גם אתה אינך מכיר את הקב"ה, שנאמר (דברים ל"ב ט) 'כי חלק ה' עמו' (פסיקתא זוטרתא פר' שמות פרק ה).
- תשובה לחידה ה. איתא במד"ר (א, ח) עה"פ 'ויקם מלך חדש על מצרים', מפני מה נקרא פרעה 'מלך חדש'? – מפני שהמצריים אמרו לפרעה: בוא ונרע לאומה זו. אמר להם: שוטים אתם, עד עכשיו אכלנו משלהם, ואיך נרע להם? אילולי יוסף לא היינו חיים. כיון שלא שמע להם, הורידוהו מכיסאו ג' חודשים, עד שאמר להם: כל מה שאתם רוצים – הריני עמכם. והשיבו אותו. לפיכך נאמר: 'ויקם מלך חדש'.
- תשובה לחידה ו. איתא במד"ר (א, ח) בשעה שמת יוסף – הפרו ב"ני את מצות ברית מילה, ואמרו: נהיה כמצריים. וכיון שעשו כן – הפך הקב"ה את האהבה שהיו המצריים אוהבים אותם – לשנאה. וזהו מה שנאמר בתהלים (ק"ה) "הפך לבם לשנוא עמו להתנכל בעבדיו". ופרש בפירוש מהרז"ו שם, שזהו המשך הפסוק שנאמר שם קודם – "ויפר את עמו… הפך לבם לשנוא עמו" – מלש' הפר ברית, ואז – הפך לבם לשנוא.
- תשובה לחידה ז. איתא במד"ר (א י"ג) פועה נקראה כן ע"ש שהעזה כנגד פרעה, ומרוב כעס אמרה לו: 'אוי לו לאותו האיש שיבוא האלוקים להיפרע ממנו'. נתמלא פרעה חמה ורצה להרגה. הגיעה אמה ואמרה לו: אתה משגיח על דבריה?! תינוקת היא ואינה יודעת כלום. לכך נקראת 'שפרה', שהייתה משפרת על דברי בתה ומפייסת עליה.
- תשובה לחידה ח. איתא במד"ר (א י"ד) על העצה שגזר פרעה – 'כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון'. אמר הקב"ה: רשע, מי שנתן עצה זו – טיפש הוא. היה לך להרוג את הנקבות, ואם אין נקבות – זכרים אין להם מהיכן לישא נשים. אשה אחת אינה יכולה ליטול שני אנשים, אבל איש אחד יכול ליטול עשר או מאה נשים. וזהו שנאמר בישעיה (י"ט) "אך אווילים שרי צען", שהוא הולך על שרי מצרים שנתנו לפרעה עצה זו – להרוג את הזכרים.
- תשובה לחידה ט. איתא במד"ר שבת פרעה מצורעת היתה, ולפיכך ירדה לרחוץ ביאור. וכיון שנגעה בתיבה – נתרפאה, ולכך חמלה על משה ואהבה אותו אהבה יתירה.
- תשובה לחידה י. איתא במד"ר (א כ"ד) משה רבינו היה בוכה ואומר: שמא לא אזכה ואראה את אחותי הממתנת לי. ד"א בא גבריאל והכה את משה כדי שיבכה ותתמלא עליו בתיה רחמים, וכיון שראתה אותו בוכה – חמלה עליו.
(מתוך עלונו של הרב צ'ולק – שמות תשפ"ג)