סיפר הגה"צ רבי גמליאל רבינוביץ שליט"א: אחד מנקיי הדעת בירושלים של מעלה בדור שלפנינו, היה הצדיק הירושלמי המפורסם רבי אריה לוין זצ"ל, משגיח תלמוד תורה וישיבת "עץ חיים" שבתוככי ירושלים. הוא היה אמן החינוך, והתייחסותו לכל ילד וילד בתלמוד תורה היתה כבנו יחידו ממש, כשהוא מרעיף אהבה עצומה במסירות אין קץ לתלמידיו.
יום אחד הופיעו במשרדו זוג הורים מודאגים, ששפכו 'תלונות' רבות בזו אחר זו על בנם יקירם הלומד בחיידר. הוא מתעצל בקימתו בבוקר! מתעצל בהליכתו לישון בערב! אינו מסדר את בגדיו וצעצועיו מדי יום! אינו מברך את ברכותיו כראוי! – ועוד כהנה וכהנה שלל רב של פגמים…
מתוך כל אותן טענות ומענות שהטיחו ההורים, הבין ר' אריה בפקחותו שהדבר החמור ביותר, שממנו לא דיברו ההורים, הוא עצם האווירה העכורה השוררת בתדירות בבית! – מזה עידן הוא הבחין בדוק של עצבות הנסוך על פניו של הילד, ככל שניסה לדובבו ולעודדו ולשמחו לא עלתה בידו. – עתה התבררה לפניו סיבת הדבר, כשפיהם של ההורים תמיד מלא רק דרישות תביעות ופקודות, והרוח בבית גדושה בכעסים לחצים ומתחים, המעכירים את האווירה וממרמרים את טעם החיים!
המדובר היה בילד טוב למדי, בינוני ומעלה, לא מן החלשים והגרועים כלל וכלל, כפי שניסו ההורים להציג. הוא אמנם לא היה מן המצוינים והעילויים הבולטים בהצלחתם, אבל מן הטובים והישרים שבכיתתו, שרבי אריה תלה בו תקוות רבות, ואמר עליו שאם רק ינצל את הזמן כראוי עדיו לגאון!
כשהבין ר' אריה את אשר לפניו, כאב לבו מאוד על הטעויות הרבות שעושים ההורים הללו בחינוך בנם. ולאחר ששמע את כל דבריהם וטענותיהם, אמר: עתה אציג נא אני בפניכם, הורים יקרים, את התרשמותי מבנכם היקר בהתנהגותו בחיידר.
וכאן חל מפנה עצום בצורת השיחה, ר' אריה בחכמתו החל לדבר בשבחו של הילד, הוא האריך לשבח ברוב התפעלות את ישרותו וטוב לבו, והתייחסותו ברצינות ואחריות לכל הלימודים. – הוא הראה בפניהם כמה ציונים משובחים שהוציא הילד במבחנים השונים שנערכו בתלמוד תורה, וסיפר עד כמה הצוות מרבה לדבר בשבחו של תלמיד נעים זה!
מתחילה היו ההורים מבולבלים קמעא, הם היו בטוחים שגם בחיידר הוא תלמיד עצלן, ועל כך באו הנה כדי לטכס עצה כיצד להעלותו על דרך המלך. והנה שומעים הם כאן אינפורמציה הפוכה בדיוק! המנהל הרוחני והצוות כולו ממש מרוצים מילדם!
אט אט החלו להפנים, שאין כאן 'צעקה נוראה' כל כך כפי שחשבו… הם יצאו ממשרדו של רבי אריה בתחושת שמחה עצומה, כמי שאבן גדולה נגולה מעל לבם! בדרכם הביתה רכשו מתנה יקרה לילדם האהוב, וכשחזר מן החיידר התקבל להפתעתו בשמחה ואהבה גדולה! ההורים סיפרו לו על ביקורם בתלמוד תורה, ועל השבחים הרבים שהרעיף עליו המנהל הדגול!
רבי אריה הצדיק המשיך לעקוב תקופה ארוכה אחר חינוכו של ילד זה, ולאחר עוד כמה שיחות שכאלו עם ההורים, בהם חזר והדגיש בפניהם את מעלותיו הרבות של הילד וחשיבות נשמתו הגדולה, חל שינוי עצום לטובה באווירה שבבית, הקולות יחדלון והשמחה והשלום אהבו, ולימים התגדל אותו תלמיד ונעשה לאחד מגדולי מרביצי התורה שבעיר הקודש ת"ו.
ללמדנו פרק חשוב מאוד בתורת 'טיב החינוך', שלפעמים כל עתידו של הילד החניך תלוי רק בצורת היחס שאנו מתייחסים אליו. כשמתייחסים אל הנער בדרך הטוב להעריכו לעודדו ולרוממו, זוכים לראות הצלחה מופלגה בחינוך הבנים!
(טיב הקהילה)