כדי להמחיש על האדם להיזהר בכל דיבור ומעשה, קטון כגדול, מאחר שאין בידו לדעת מה תהיינה התוצאות – היה הגה"צ רבי שלום שבדרון זצ"ל מספר מעשה נורא ואיום, המחריד לב כל שומע, ועל הכלל כולו יצא ללמד!
איש נכבד, גבאי הקהילה בעיירה אחת, בא פעם לראדין לבקר בהיכלו של הגאון הצדיק מרן ה'חפץ חיים' זצ"ל. כאשר נכנס אל הקודש פנימה, הביט בו הצדיק, נזף בו וגירש אותו בבושת פנים.
נדהם האיש, נרעש ונפחד, ולא הבין פשר דבר. אולי משגה הוא – חשב לתומו. ניגש אל הגאון ושאל: "ילמדנו רבינו. מה פשעי ומה חטאתי כי יגרשני מביתו וכי ירחיק אותי בבוז ובקלון?".
השיב לו ה'כהן הגדול': "דע לך, כי הקולר תלוי בצווארך. שלושה מיליון יהודים נחנקים, ומובלים לכפירה תחת שלטון הבולשביקים! בכל הצרות והרעות – אתה אשם!".
למשמע דברים אלו, שה'חפץ חיים' מאשים אותו באשמה נוראה כזו, לא הבליג היהודי ופנה בשאלה: "רבי! אני?! שאני אגרום כל כך המון צרות?! לא רק שמעולם לא עשיתי רע לשום נברא, חלילה, אלא שאף כמוני ככולם – מתאנח ומבכה אני מרה על גורלם של היהודים האומללים. כיצד אפוא חושד בי רבינו, ותולה בי אשמה שכזו?"
"אכן, היום אתה בוכה", אמר ה'חפץ חיים', "אבל מה היה אז, לפני שנים?"…
הסביר ה'חפץ חיים' את דבריו: "ודאי תזכור, כי היית פעם גבאי של תלמוד תורה בעיירה פלונית. אחד הילדים שם, יתום מאב, היה שובב גדול. הלה הרבה לעשות מעשי קונדס. עד שפקעה מידת הסבלנות שלך, והכרעת לגרש אותו מהתלמוד תורה ולהרחיק אותו. מי הכריע? – אתה ולא אחר! יודע אתה מה היה שמו של הילד? – לייבל טרוצקי.
"ומה נעשה אתו לאחר מכן? כיוון שלא היו לאמו האלמנה אמצעים כלכליים, לקחה אותו ומסרה אותו לבית הספר של הגויים. הילד הקטן הזה, שהיה בעל כישרון נדיר, שיכול היה לגדול ראש ישיבה, ולהשפיע על אחרים… נעשה לא אחר מאותו רשע 'ליאון טרוצקי' – עוכר ישראל, מנהיגם של ה'בולשביקים'!
"מעתה, אמור נא לי", סיים ה'חפץ חיים' את דבריו הקשים, "בשל מי הרעה הזאת? במי יש לתלות את העוול והאשם, לכל אותן צרות? לא בך?! ובכן, צא מביתי. אל תוסף ראות פנַי!"
(פניני עין חמד)