מוקצה מונח במגירת השולחן – האם מותר לטלטל את השולחן?

הדף היומי בהלכה ז' סיון- סימן ש"י מאמצע סעיף ז' הגה "אבל אם" עד סוף הסימן

הורדת השיעור לצפיההורדת השיעור לשמיעה


השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א



טלטול שולחן שיש בו מגירה עם מוקצה

כיס התפור לבגד ויש בתוכו כסף, האם יש נפק"מ כיצד הוא תפור בבגד לעניין ההיתר לטלטלו? כלי שמונח בו דבר המותר ודבר האסור, האם יש היתר לטלטלו? ובאופן שמותר לטלטל כלי עם דבר היתר דבר איסור, יש עניין בכל אופן לנער את המוקצה? שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ג' סימן ש"י סוף סעיף ז' ברמ"א – סעיף ח' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'

הרמ"א עוסק בבגד שיש בו כיס ובתוכו יש מעות או דבר מוקצה, האם הבגד נעשה בסיס למוקצה, או שאינו נעשה בסיס למוקצה ומותר בטלטול? לפי איך שכותב המ"ב (בס"ק ל') יוצא כך, יש הבדל בין אם הכיס כולו תפור לבגד, דהיינו, גם מצידי הכיס, או שרק פי הכיס תפור לבגד וכל הכיס תלוי בבגד, שבבגד כזה שרק פי הכיס תפור בבגד ושאר הכיס תלוי בבגד וכמו שמצוי בכיס של מכנסיים, אין הבגד נעשה בסיס למוקצה שבתוכו והבגד מותר בטלטול, ואפילו הניח בו את המוקצה מדעת, אבל אם הכיס כולו תפור לבגד מכל צדדיו כמו שמצוי בכיס של חולצה, א"כ הוא חלק מהבגד, ובזה הבגד נעשה בסיס למוקצה, ואם זה הונח מדעת, הבגד כולו אסור בטלטול, ומוסיף עוד המ"ב (בס"ק ל"א) שגם כאשר פי הכיס תפור לבגד שאז אנחנו אומרים שמכיוון שכל הכיס תלוי ולא כל צידי הכיס תפורים לבגד שהבגד לא נעשה בסיס מוקצה שבכיס, זה הכל כאשר הכיס תפור בבגד, אבל כיס שקשור בבגד באופן שאפשר להתיר את הכיס מהבגד, בזה גם אם פי הכיס בלבד קשור לבגד ושאר הכיס בגד אסור בטלטול, כיוון שאנחנו רואים את הבגד והכיס כשני דברים שונים, הכיס לא מתבטל לבגד, וממילא הבגד בסיס למעות שבכיס, וכן מגירה שבתוך שולחן, אם המגירה נשלפת מהשולחן, אז אנחנו רואים את המגירה והשולחן כשני דברים שונים, וממילא השולחן אסור בטלטול אם יש במגירה דבר מוקצה, אא"כ המוקצה הוא חסר ערך כגון כמה פרוטות וכדו', שמחמת זה אין השולחן נעשה בסיס לזה, וזה הכל במגירה שמיועדת לאיסור, אבל אם המגירה מיועדת לדבר היתר אלא שלפי שעה הניחו שם דבר איסור, השולחן הוא בסיס לאיסור ולהיתר, דהיינו, בסיס למגירה שהיא היתר, ולאיסור שבתוך המגירה, ומותר בטלטול.

כלי שהוא בסיס לאיסור ולהיתר, כגון, מחתה ששמו בתוכה אפר (שלא נעשה בשבת, דא"כ הוי 'נולד' ואסור) שהאפר אינו מוקצה כיוון שראוי לכסות בו צואה או רוק, וכן יש במחתה שברי עצים שהם מוקצה, מבואר בשו"ע, שבאופן שההיתר יותר חשוב מהאיסור, ההיתר הוא העיקרי, והאיסור טפל אליו ומותר לטלטל את המחתה, ואם האיסור וההיתר שווים בחשיבותם, וכ"ש אם האיסור חשיבותו מרובה מההיתר, אסור לטלטל את המחתה, אבל אם ההיתר יותר חשוב, האיסור בטל כלפי ההיתר, ונחשב הדבר שהמחתה בסיס להיתר ולא לאיסור, והיא מותרת בטלטול, וחשיבות הדבר נמדדת לפי האדם עצמו ולא לפי העולם, ולכן אם בעיניו ההיתר חשוב יותר, זה נחשב בסיס להיתר ומותר בטלטול.

גם אם אנחנו מחליטים שהמחתה מוגדרת כבסיס להיתר ולא לאיסור, בכ"ז אם יש אפשרות לנער את האיסור בלבד או את האיסור עם ההיתר כאשר הוא צריך את המחתה, חייב לנער, אבל באופן שלא יכול לנער, אין המחתה נחשבת למוקצה, ואומר המ"ב, שאם האיסור בלבד היה על המחתה מבעו"י בכניסת שבת, ובמשך השבת הניח את ההיתר, לא יועיל, כי המחתה נהפכה להיות בסיס לדבר האסור בבהשמ"ש של שבת, ובאופן שלא היה שום דבר על המחתה בער"ש, ובשבת הונח עליה האיסור, ואח"כ הונח עליה ההיתר, מותרת לטלטל את המחתה ואינה בסיס, כי אין מוקצה לחצי שבת.

קראתם? נהנתם? נשמח מאוד אם תשאירו לנו תגובה, הארות והערות יתקבלו בברכה

פוסטים נוספים