מאת: הרב אלעזר גולדברג
יום אחד הלכתי ברחוב עם בתי הקטנה בשעת ערב מאוחרת וקצת חשוכה. לפתע התעופפו מעלינו כמה עטלפים כהים ודי מפחידים. ילדתי נבהלה ובצדק, מבהיל לגלות מעל הראש את אותו עכבר עם כנפיים שמעופף מעל ראשך ועלול להידבק אליך ולשערותיך ומי יודע עד מתי… והם הרי גם עיוורים ולא ממש רואים את דרכם; או כך לפחות חושבים רבים.
כדי להרגיע את בתי, הסברתי לה על החוש המופלא שברא הקדוש ברוך הוא במוחם של מעופפים אלו, מה שגורם לכך שאין שום סיבה שעטלף יצנח על ראשו של עובר אורח תמים.
לאחר מעשה ניגשתי לחקור קצת יותר לעומק את היצורים האלה וגיליתי שהאמת הרבה יותר מפעימה. המסקנה שלי היתה אחת: העטלפים הם פלאי הבריאה שמעופפים מעלינו, לא פחות!
*
כמה עובדות לא ידועות על העטלפים:
- העטלף שייך למין ה'יונקים' ולא לעופות, למרות שיש לו כנפיים והוא בהחלט מעופף. בגלל יכולת התעופה שלו הוא אכן היונק המעופף היחיד בבריאה.
- צורת התעופה שלו שונה מהעופות, משום שהוא איננו צובר תאוצה בשביל לדאות, אלא מפיל את עצמו מהעץ ומשתמש בתנופה הזאת כדי להמשיך את התעופה. גם מבחינת תנועת הכנפיים העטלף מעופף באופן שונה מהעופות.
- קיימים מינים רבים של עטלפים – יותר מ-1,200 מינים, המסתעפים מתוך 115 סוגים – ומעניין לציין שדווקא בארץ ישראל, משום מיקומה הגיאוגרפי, מצויים 33 מיני עטלף, קצת פחות מכל יבשת אירופה, שם מצויים 39 מינים.
- מתוך המינים הקיימים בארצנו, רק מין אחד הוא עטלף פירות – כלומר, עטלף הניזון מפירות – והשאר הם עטלפי חרקים. אלו כמו אלו מביאים תועלת רבה מבחינה סביבתית ולא רק, ועל כך בהמשך.
*
טעות נפוצה סוברת שהעטלפים הם עיוורים. אבל למעשה, הראייה שלהם – לפחות של רובם – מעולה וגם בלילה הם רואים היטב בעיניהם. אם כי, לא תמיד הם משתמשים דווקא בעיניים.
החוש המופלא שיצר להם הבורא יתברך, חוש שישי אם תרצו, נקרא 'אקולוקציה', או 'חוש הסונאר'. פירוש המילה הזאת הוא: איכון הד. דהיינו, הם מזהים את המיקום שלהם ושל החפצים שסביבם דרך השמעת קול בתדר גבוה (בדרך כלל), שאינו נשמע לאוזנינו. על ידי אופן חזרת ההד אליהם, הם יודעים לזהות מה ומי נמצא מולם.
החוש הזה מחודד עד כדי כך, שהם מבחינים אפילו ביתוש(!) שמעופף באוויר הסמוך אליהם. זו תוצאה של יכולת מוחית מופלאה, שחוקרים עומדים נדהמים מולה. אם כך, על אחת כמה וכמה שהעטלפים מבחינים באנשים המהלכים תחתיהם ואין להם כל כוונה להתנגש בהם.
בספינות ובצוללות נעשה שימוש בחוש זה ועל ידי שידור של קול בלתי נשמע לאוזן אדם אפשר לסרוק את הסביבה ולזהות עצמים. לעטלף יש את ה"מכשיר" הזה כבר מששת ימי בראשית. מופלא, לא?
*
התועלת שבעטלפים היא רבה. הם גומעים מדי לילה במעופם מרחק של עשרות קילומטרים ובדרכם ממלאים את בטנם בהמוני חרקים ומזיקים אותם הם מאתרים בעזרת חוש ה'אקולוקציה' המופלא. עטלף בודד מסוגל לאכול 1,000 יתושים בלילה אחד! הדבר מסביר עד כמה חשוב שתהיה בכל עיר כמות נכבדה של עטלפים. אחרים אוכלים עקרבים ומזיקים נוספים ובאופן כללי מדבירים את האזור בו הם חיים ממזיקים רבים.
בנוסף, ישנם עטלפים שמאבקים את הצמחים וגורמים להם לפרוח במקומות נוספים, ואחרים מעבירים את זרעי הפירות ועל ידי כך צומחים עצי פרי ברחבי הארץ. יש עץ מסוים באפריקה, שבלעדי העטלפים לא היה צומח.
הרי לנו, שלא זו בלבד שהעטלפים אינם מאיימים ומזיקים כפי שיש הטועים לחשוב, אלא הם גם מועילים לטבע ולבריאה. לכן ודאי שאין סיבה לפחד מהם ובמפגש הבא עמם אפשר להביט בהם ולומר: מה רבו מעשיך ה'!