יום ראשון ו' בסיון תשע"ח
האם אפשר ליצור 'בסיס לדבר האסור' באמצע שבת?
כפי שלמדנו, דין 'בסיס לדבר האסור', אמוּר בחפץ של היתר שהיה מונח עליו מוקצה בזמן בין השמשות של כניסת השבת.
וחפץ של היתר שהונח עליו מוקצה באמצע השבת – וכגון שיֶלֶד החזיק מוקצה בידו והניחו על החפץ מדעתו של בעלֵי החפץ, (על מנת שישאר שם) – יש אומרים שחל עליו דין 'בסיס לדבר האסור' למשך הזמן שהמוקצה מונח עליו, ויש חולקים, ולדעתם מותר במקרה הצורך להטותו או לנענעו כדי שהמוקצה יפול מעליו, ואם יש צורך ניתן אף לטלטלו למקום אחר בעוד שהמוקצה מונח עליו.
ולהלכה: המשנה ברורה מצדד כדעת המקלים; ודעת החזון איש שאף לדעת המקלים אין היתר לטלטלו יחד עם המוקצה, אף כאשר לא ניתן לנער מעליו את המוקצה במקומו.
[שו"ע שי, ז, וביה"ל ד"ה מטה; ביאורים ומוספים דרשו, 38; וראה ארחות שבת יט, רפב, והע' תז]
חפץ של היתר שמיוחד להניח עליו מוקצה מסוים – האם נחשב ככלי שמלאכתו לאיסור?
חפץ של היתר שיחדוהו בימות החול להיות בסיס לחפץ מסוים של מוקצה, וכבר השתמשו בו בימות בחול למטרה זו – לדעת השולחן ערוך דינו ככל חפץ של היתר, שאם לא הונח עליו מוקצה בזמן בין השמשות של כניסת השבת, מותר לטלטלו בשבת.
ולדעת הרמ"א, אף אם לא הונח עליו כל מוקצה מתחילת השבת, דינו ככלי 'שמלאכתו לאיסור', כיון שיוּחַד במחשבה ובמעשה לשמש כבסיס למוקצה, ולכן אסור לטלטלו כי אם לצורך שימוש בגופו או במקומו.
ויש אומרים שחפץ כזה שמיוחד לשמש כבסיס למוקצה מסוים – אם הונח עליו המוקצה באמצע השבת מדעת בעליו, נעשה 'בסיס לדבר האסור', אף לדעת המקלים בכך בבסיס רגיל (ראה לעיל), ואף לדעת השולחן ערוך.
[שו"ע שי, ז, ומשנ"ב כז; ביאורים ומוספים דרשו, 38; וראה משנ"ב כה, ושעה"צ יט]
איזו פעולה דומה גם למלאכת 'בונה' וגם למלאכת 'סותר'?
חכמינו ז"ל תיקנו שלא להניח בשבת חפץ של מוקצה על גבי חפץ המותר בטלטול, וכן שלא להניח חפץ המותר בטלטול תחת חפץ של מוקצה העתיד ליפול, על מנת שיפול עליו.
איסור זה מכונֶה: 'ביטול כלי מֵהֶיכֵּנוֹ', כלומר, ביטול כלי מסוג השימוש שהיה מוכן (- ראוי) לו קודם לכן, שהרי טרם שהניח עליו את המוקצה, היה הכלי ראוי לכל סוגי השימושים, וכעת נעשה טפל למוקצה, ונאסר בטלטול כל עוד שהמוקצה מונח עליו.
וטעם איסור זה: יש אומרים משום שהוצאת הכלי מכלל שימוש דומה כביכול לשבירת הכלי, האסורה משום מלאכת 'סותר'; ויש אומרים להיפך, שהיא דומה כביכול לחיבור הכלי לקרקע, האסורה משום מלאכת 'בונה'.
[שו"ע שי, ו, ומשנ"ב כ; ביאורים ומוספים דרשו, 30; וראה ארחות שבת יט, הע' תסח]