1. החפץ חיים היה אומר: "אי אפשר להפסיק לברך את ישראל"
רבי דוד זאב טייץ זצ"ל היה בראדין בחג השבועות, וראה שאחרי שהסתיימה ברכת כהנים, מרן החפץ חיים זצוק"ל עדיין מחזיק את ידיו גבוה כבשעת הברכה ואינו מורידן. כשבירר אצל בני הבית הסבירו לו, שמרן ה'חפץ חיים' אומר שאי אפשר להפסיק לברך את ישראל, ולכן רק אחרי שאומרים לו להוריד את הידיים הוא מוריד (מאיר עיני ישראל ח"ו ע' 320).
- לעמוד בידיים פתוחות בעת ברכת כהנים, כדי לקבל את הברכה
אברך שהיה נשוי למעלה משמונה שנים ולא זכה להיפקד בזש"ק נכנס בערב ראש השנה להתברך ממרן הגה"צ רבי אלי' לאפיאן זצוק"ל. אמר לו רבי אלי': מקובל שברכת כהנים בראש השנה וביום הכיפורים זה זמן מסוגל לישועה. אתה וכן רעייתך בעזרת נשים, תעמדו בזמן ברכת כהנים בידיים פתוחות לקבל את הברכה, ותכוונו את הבקשה וה' יעזור. ולתשעה חודשים נולד בנם הראשון (שיח ששים ע' קצ"ה).
- פניו של הגר"ש שקאפ זצ"ל היו משתנות כשניגש לדוכן
מרן הגרי"ז גוטסמאן זצוק"ל סיפר, כי כשמרן הגאון רבי שמעון הכהן שקאפ זצוק"ל היה ניגש לברכת כהנים, היו פניו משתנות. ואחד מתלמידיו סיפר, שכשהיה נער צעיר הכניס פעם את ראשו לראות את רבי שמעון בברכת כהנים, והיה נראה אדם אחר לגמרי. מסופר גם שכל תלמידי הישיבה בגרודנא היו נדחקים לקבל את הברכה מפיו של הכהן ראש הישיבה (תורה יבקש מפיהו ע' 255).
- איך אפשר להחמיץ את ההזדמנות לקבל ברכה מהקב"ה?
בניו של המשגיח הגאון רבי משה אהרן שטרן זצ"ל מספרים, שבחג השבועות אחרי שהיו ערים כל הלילה, אחרי התפילה והקידוש כשרצו ללכת לישון היה אביהם מעכבם ואומר להם: בבית המדרש של גור יש היום מאות כהנים, בואו נלך לשמוע ברכת כהנים, הרי בין מאות הכהנים ודאי יש כמה כהנים אמיתיים… הבן ניסה להסביר שהוא עייף, ואביו אמר לו: תתאר לעצמך שאתה יכול היום לקבל ברכה מהגאון מווילנא, אתה תגיד שאתה עייף?! וכאן הקב"ה בעצמו אומר "ואני אברכם", ויש לך טענה של עייפות?… (המשגיח דקמניץ ע' 311)
- הנהגתו של הרב מפוניבז' בחליצת הנעלים לפני הברכה
הרבי מגור בעל 'פני מנחם' זצ"ל סיפר, שבשנים הראשונות כשהגיע מרן הרב מפוניבז' זצוק"ל לארץ הקודש, התגורר בירושלים והתפלל כל בוקר בבית המדרש של חסידי גור. הרבי היה אז בחור צעיר לימים, ואחיו הרבי ה'בית ישראל' זצ"ל אמר לו לעקוב בערנות אחרי כל הליכותיו של מרן הרב. וסיפר כי בין השאר הבחין, שכשעלה לדוכן בברכת כהנים לא חלץ את הנעליים סמוך לארון-הקודש, אלא הצניע אותם ליד הקיר המערבי של בית המדרש ופסע לכל אורך ההיכל עד לארון הקודש בגרביים. (מרן הרב מפוניבז' ח"ג ע' פ"ה)
(מתוך מוסף שבת קודש – יתד נאמן)