"וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה… לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד" (דברים י"ז, ט"ז)
בירושלמי סוכה (כג.) תני רשב"י בג' מקומות הוזהרו ישראל שלא לשוב ארץ מצרים שנאמר (שמות יד,יג) "כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם". "וה' אמר לכם לא תספון לשוב בדרך הזה עוד" (דברים יז,טו), "והשיבך ה' מצרים באניות בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה" (שם כח,סח). וכן פסק הרמב"ם (פ"ה מהל' מלכים ה"ז), וכתב שם שכל האיסור הוא רק להשתקע. ועיין כפתור ופרח (פ"ה) שהרמב"ם שהיה במצרים היה חותם "הכותב העובר בכל יום ג' לאוים פלוני", ומבאר שם שהיה מוכרח לעמוד שם שהרי היה רופא למלך מצרים.
ובספרי הפוסקים דנו על מה שידוע דאחר גירוש ספרד גזרו והחרימו חכמי הזמן שלא לשוב לספרד, ולא נמצא כן בשום ספר אף לא בספרים מהמגורשים עצמם כגון האברבנל ועוד, ויש שניסו להוכיח כן מדברי המבי"ט בשו"ת (ח"א סי' ש"ז). ובספר נר המערב (להר' י"מ טולידנו זצ"ל תולדות יהדות מרוקו עמוד עה הערה ט) כתב שאבותינו סיפרו לנו, כי בני משפחת טולידאנו, שמוצאם מעיר טולידו אשר בספרד, גזרו חרם על עצמם לבלתי שוב עוד לספרד, קראו להם מאז "טולידאנו", כלומר טולידא – נו, (לא) בשפה הספרדית. עיין בכל זה בשו"ת יביע אומר (ח"ז – יו"ד סימן יד), ובשו"ת ציץ אליעזר (ח"ה סימן יז).
ושם ב"יביע אומר", הביא נידון על הצעה שעלתה לאחר השואה הנוראה אשר בה נספו כששה מיליון מאחינו בית ישראל בידי העם הגרמני הי"ד, להכריז חרם שלא יהין שום יהודי לדרוך על אדמת גרמניה הארורה, עי"ש מדוע נדחתה ההצעה.
ובספר חסידים (אות תכד) כתב "בעיר אחת היה שר רע והיה רוצה להעביר היהודים שבעיר מן הדת וברחו ואמרו קהילות לגזור חרם שלא ידור יהודי עוד בעירו לעולם אמר להם החכם אל תתנו מכשול לפני דורות הבאים אחרינו אלא תגזרו לזמן שהשרים בחיים החכם עיניו בראשו של דבר". ובהגהות מקור חסד שם הביא את עניין החרם שלא לדור בספרד וכתב שלפי דברי ריה"ח אין לאסור לעתיד.
(קב ונקי)