"כִּי לַחְמוֹ הוּא" (ויקרא כב, ז)
בספר הישר לרבינו תם כתוב, כי כמו שקיום הגוף תלוי באכילה ושתיה ושינה, ובלעדם אין הגוף יכול להתקיים, כך קיום הנשמה. חיותה וטהרתה של הנשמה תלויות בעבודת השם יתברך, בקיום המצוות ולימוד התורה.
כך הוא גם להיפך: כמו שבענייני הגוף הסימן לאדם שהוא בריא ושכל איבריו מתפקדים כהלכה, הוא כשיש לו תאבון לאכול ולשתות, ואם ח"ו הגוף חולה הרי הוא מאבד את תאבון האכילה, כמו שכתוב "כל אוכל תתעב נפשם ויגיעו עד שערי מוות" (תהילים ק"ז, יח) ; כשאדם מגיע לשערי מוות, אין הוא מסוגל אפילו לראות אוכל מול עיניו.
[באתי פעם לבקר חולה בבית החולים, לידו שכב חולה במצב קשה מאוד. החולה השני ביקש ממני, שאסלק מעל השולחן הסמוך למיטתו את מגש האוכל שהכינו עבורו, בדמעות בעיניו אמר: אני לא מסוגל לראות את האוכל…]
כמו כן אומר רבינו תם בענין חולי הנשמה: אם הנשמה מלוכלכת בעוונות ופשעים, הרי היא מאבדת את הרצון והחשק ללמוד ולקיים מצוות, כל ענין רוחני נעשה כבד על האדם. אבל מי שזוכה לשמור על איבריו בקדושה וטהרה, זוכה להרגיש נעימות ומתיקות התורה ועבודת ה' יתברך, ומרגיש צימאון רוחני והשתוקקות לכל ענין רוחני. כמו שאמר דוד המלך ע"ה "נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' לבי ובשרי ירננו אל קל חי" (שם, פד, ג)
כאיל תערוג על אפיקי מים
שמעתי מהרה"ח רבי מנשה הכהן רוזנפלד זצ"ל, בעת ששימש בקודש כשוחט ובודק, היה נוסע כל יום לפנות בוקר לבית המטבחיים ובדרכו היה עובר סמוך למערת שמעון הצדיק. היה לילה אחד מלילותיה החורפיים של ירושלים, בחוץ ירד גשם זלעפות ללא הפוגה, רוחות עזות נשבו בחוצות, נפש חיה לא נראתה ברחוב. אמנם לרגל עבודתו היה מוכרח רבי מנשה לצאת מביתו, ועשה את דרכו במונית.
"כשהגעתי לכביש הסמוך למערה", מספר רבי מנשה, "שמעתי צעקות וקולות. צמרמורת ופחד אחזוני; מי יודע, אולי איזה יהודי נמצא כרגע במצוקה קשה? אולי נקלע לבין הערבים המאיימים לפגוע בו? ביקשתי מהנהג לנסוע לכיוון המערה… מה אומר ומה אדבר, אין לי מילים לתאר את המחזה המרגש שנתגלה לעיני, לא יאומן כי יסופר! אדם ניצב ליד שערי המערה הסגורים על מנעול ובריח, ראשו תחוב בין סורגי השער, גופו- מכף רגלו ועד ראשו- ספוג במים, גשם עז ניתך עליו, והוא צועק: "כאיל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלוקים", האברך מגביה קולו יותר וזועק: "אוי אוי… צמאה נפשי לאלוקים לקל חי מתי אבוא ואראה פני אלוקים". מי היה האברך? מיודענו הצדיק, עובד השם, הרה"ח רבי שמואל שפירא זצ"ל- מחשובי חסידי ברסלב. רבי שמואל המשיך בזעקותיו מנהמת ליבו הזך והטהור, כאיל תערוג… כאיל תערוג…
חששתי לבריאותו, ניגשתי אליו ואמרתי לו: "ר' שמואל, יש לי כאן מונית, אם אתה מעונין אפשר לקחת אותך הביתה". רבי שמואל כנראה חשב לעצמו, מי יכול להופיע כאן באמצע הלילה, אם לא "הבעל דבר" בעצמו… ואז הפנה את ראשו וצעק: "בעל דבר, אוועק!" [בעל דבר, לך מכאן!] סובב את ראשו חזרה לבין הסורגים, והמשיך בזעקותיו: "כאיל תערוג…"
דוד המלך ע"ה אומר: "אשרי איש ירא את ה' במצוותיו חפץ מאוד" (תהילים קיב, א). ויש לפרש: "אשרי איש ירא ה'", מהו הסימן לכך שהוא ירא ה'? "במצוותיו חפץ מאוד", שיש לו רצון והשתוקקות לקיים מצוות ה'.
(מתוך 'לב ישראל')