וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ (ויקרא כה, לה)
שקידתו העצומה יומם ולילה, והיקף ידיעותיו בכל מקצועות התורה של הגאון רבי חיים שאול גריינימן זצ"ל היו לשם דבר. אך תופעה אחת מעניינת נותרה חידה עלומה במשך שנים: לאן נעלם רבי חיים מידי שבוע בשבוע, ביום שישי, לזמן של כשעתיים? על מקומות לימודו השונים, הרחק מטרדות הציבור, כבר הכל ידעו. אך את סוד העלמותו של הגאון הנודע, בשעות הקרובות לכניסת שבת מלכתא, תעלומה זו לא הצליח איש לפענח.
עד שהגיע אותו יהודי בבהילות לביתו של רבי חיים בשעות ההן של יום השישי. הוא היה צריך באופן דחוף להוועץ בענין חשוב… הרבנית הסבירה לו בנחת כי בשעות אלו אי אפשר להשיגו. יצא הלה מאוכזב, אך לאחר זמן קט חזר כשהוא בלחץ גדול: "הענין אינו סובל דיחוי" זעק, "זהו ממש פיקוח נפש"! וכשחזר והפציר, שוב לא יכלה הרבנית לעמוד מנגד. "אם זה ענין של פיקוח נפש אין ברירה" – לחשה הרבנית, ונתנה לו כתובת מדוייקת של אחת הדירות ברחוב רבי עקיבא, שבו אמור רבי חיים להמצא.
אץ-רץ מיודענו לבית שברחוב רבי עקיבא. דפק בדלת ורבי חיים פתח… ושניהם גם יחד, זה שמבפנים וזה שמבחוץ, הוכו בתדהמה: רבי חיים כולו פליאה, מהיכן ידע הלה לבוא לכאן? ואילו האורח נדהם ונתקשה להאמין למראה עיניו: הוא רואה את רבי חיים ב"בגדי עבודה". שרווליו מופשלים. עטור זיעה. עומד בתוך מה שנראה שלולית של מים, ובידו מקל וסמרטוט רצפה… אי אפשר לטעות, הוא כעת באמצע הספונג'ה…
האורח הבלתי צפוי, נבוך, התנצל והסביר שהרבנית גילתה לו את המקום עקב שאלה דחופה של פיקוח נפש. לאחר שקיבל תשובה לשאלתו, זעק הלה מנהמת ליבו על כבוד התורה… רבי חיים הרגיע אותו:
"דע לך שכל יהודי חייב לעשות גמילות חסדים בגופו ממש! בחוץ לא מאפשרים לי. זו ההזדמנות שלי… גר כאן יהודי בודד וגלמוד שהתאונן בפני עד כמה קשה לו לנקות את הבית ולהכין את כל צורכי השבת. נטלתי על עצמי את המלאכה לנקות. להכין את מה שצריך. לפרוס מפות וכו'. כשסיים רבי חיים דבריו, לא שכח להזהירו בכל לשון של אזהרה לבל יגלה את שראו עיניו! וכך נמשכה הנהגה זו של רבי חיים תקופה ארוכה. כיום, לאחר פטירתו, הבין הלה שכבר מותר לגלות… (מתוך 'איש לרעהו').
(גיליון 'סיפורים נפלאים' פר' בהר)