"וגם שמעתי את נאקת בני ישראל" (ו' ה')
מאת: הרב אליהו הרשלר
במסכת ברכות (ל) מצינו את המשנה הידועה, כיצד היו החסידים הראשונים מתכוננים לתפילה: "חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין, כדי שיכוונו לבם לאביהם שבשמים!"
ומשנה זו היא אבן ויסוד לכל הענין של הכנה לתפילה – אשר הדעת אומרת שלא יתכן שיבוא אדם מן השוק או מן עסקיו ויגש ישר לתפילה מתוך עסקי העולם השפל, אלא קודם עליו ליישב דעתו שעה אחת להתבונן כראוי לפני מי הוא עומד – מלכו של עולם, ואיזו פעולה הוא הולך לעשות עתה – מצות התפילה, ואזי יכול הוא לפתוח את פיו ושפתותיו ולהתפלל קדם השי"ת.
כל מי שלומד משנה זו שואל את עצמו, הלוא הדין של אין עומדים להתפלל אלא מתוך כובד ראש נאמר לכל אדם, ואם כן מה ראתה המשנה לספר לנו כי חסידים הראשונים נהגו לשהות שעה אחת קודם התפילה, ומשמע שרק הם שהיו במדרגה גבוהה נהגו כך ואם כן מה נוגע הדבר לשאר בני אדם?
תירץ על כך הגאון רבי זאב איידלמאן זצ"ל: הביאור בזה פשוט, שכוונת המשנה לומר: אם רואים אנו שהחסידים הראשונים נזקקו לשעה אחת על מנת לגשת לתפילה, אנו מה נענה אבתרייהו! הלוא זקוקים אנו לכמה שעות בכדי להתכונן לתפילתנו אך לכל הפחות כשכבר נעמוד להתפלל נעשה זאת מתוך כובד ראש!
התפילה ככלי ירייה
במאורעות שעבר יעקב אבינו מצינו שהוא אומר (בראשית מה, כב): "אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי" ופרש"י שם: "בצלותי ובבעותי". דהיינו שהתפילה נמשלה לחרב ולקשת.
ודבר נאה אמר בקודשו הרה"ק רבי אהרן מבעלזא זי"ע בהקשר לפסוק זה, דהנה יש לשאול מה הקשר בין תפילה לחרב וקשת?
הוא שאל והוא ענה. התשובה לכך היא כי המחזיק כלי נשק מקדיש את רוב זמנו להכנה, השחזת החרב, מתיחת הקשת וכדומה, ואילו הירייה עצמה היא כהרף עין!
כך הוא גם בתפילה, העיקר הוא ההכנה לתפילה, הרי אמרו חז"ל שהמתפלל צריך שישהה שעה אחת קודם תפילתו. ואילו התפילה עצמה צריכה ריכוז רב והיא יכולה להיות תמציתית ולא בהכרח ארוכה מאוד!
וכבר המשילו את הדבר לאדם המעפיל אל פסגת ההר, והוא מתייגע הרבה לטפס ולעלות עד שיגיע ויכבוש את היעד, אבל כאשר הוא כבר למעלה בראש ההר הוא עושה את הליכתו בנחת ובנועם!
כיוצא בזה, אדם המתייגע למכביר קודם התפילה, ביכולתו אחר כך להתפלל בשופי, שכן התפילה קולחת היישר מלבו, ושום מחשבה זרה כבר אינה טורדתו ואין לו צורך להתייגע או להתעכב על כל תיבה ותיבה שהוא מוציא מפיו!
כמה מאושר הוא האדם הלזה – העושה הכנה קודם לתפילה – והרי הוא בשעת התפילה אדוק ומקושר עם השי"ת כחטיבה אחת!
מתי וויתר רבי זונדל קרויזר על תפילת וותיקין?
ולחיזוק הענין נביא בזה מעשה נפלא (אשר מובא בספר 'תפילה דיליה').
ידוע כי הגאון רבי זונדל קרויזר זצ"ל לא החסיר תפילת ותיקין מעת היותו בגיל שבע במשך כל ימי חייו חוץ מפעם אחת.
ומעשה שהיה כך היה: הדבר אירע באחת הפעמים בה היה בדרכו לתפילת ותיקין כהרגלו, והוא נפל ושכב על האדמה תוך שהוא סובל מכאבים עזים עד שבא אחד מתושבי השכונה וסייע לו להתרומם. הלה הוסיף ואמר לגאון זצ"ל כי אם ימהר עוד יספיק להגיע לתפילת ותיקין.
ענה לו הגאון רבי זונדל קרויזר זצ"ל: "הפעם אוותר על תפילת ותיקין, וזאת משום שלתפילה לעולם לא ממהרים! היא צריכה להיות מתוך ישוב הדעת! אני לא מוכן עכשיו עדיין לתפילה!"
וזו היתה הפעם היחידה בחייו שלא התפלל תפילת ותיקין! הרי לנו מזה עד כמה החשיב אותו צדיק וגאון זצ"ל את ההכנה לתפילה עד שהעדיף לוותר על תפילת ותיקין שהקפיד עליה כל ימי חייו בכדי לא לגשת להתפלל בלי הכנה נאותה!
נורא למתבונן!