בס"ד
משנתם לעילוי נשמתם
הרב ישראל ליוש
הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם (ו יב)
מדוע חשש משה רבינו שלא ישמע אותו פרעה מפני שהוא ערל שפתיים, שואל המהר"ם שיק זי"ע, הרי הוא כבר טען כך והקב"ה הבטיחו 'אני אהיה עם פיך והוריתיך אשר תדבר' (ד יב)?
אלא, ודאי ידע משה רבינו והבין שבשעה שהוא ידבר עם פרעה, יעשה עמו הקב"ה נס שידבר כראוי, כהבטחתו, ומכל מקום חשש, כפי שאמרו חז"ל (ב"ר עו ב) 'אין הבטחה לצדיקים בעולם הזה', מפני שהם חוששים שמא יגרום החטא. ומצינו כן במשה רבינו עצמו, (שם א) גבי עוג מלך הבשן, שהקב"ה הבטיחו: 'כי אהיה עמך' ומכל מקום נתיירא, עד שהוצרך הקב"ה לומר לו שוב: (במדבר כא ד) 'אל תירא אותו…'
וכאן חשש משה רבינו יותר, שהרי מתחילה שמעו בני ישראל לקולו, שנאמר: 'ויאמן העם', ואח"כ לא שמעו אליו, שנאמר: 'ולא שמעו אל משה מקוצר רוח'. ולכן דאג, כי אם בני ישראל לא שמעו אליו, אף שהיה הדיבור לטובתם, איך ישמע אותו פרעה, הרי יש לו קושי בעצם הדיבור שהוא ערל שפתיים, ובלא נס לא יתאפשר הדבר, אם כן, שמא יגרום החטא ולא יארע לו הנס המובטח, ויסכן את טובת הרבים.
***
בסיפור המופלא הבא נווכח כי אמנם 'אין הבטחה לצדיקים בעולם הזה' כדברי המדרש, וכביאורו של המהר"ם שיק: 'מפני שהם חוששים שמא יגרום החטא', אך הקב"ה אינו מביא תקלה לצדיקים אף כשהם בעולם הבא, ובפרט בדברים שהם דקדקו עליהם בעולם הזה.
אבי מורי שליט"א זכה לסדר את ספרי המהר"ם שיק זי"ע שיצאו לאור ע"י המכון 'בני משה' להוצאת ספריו, מיסודו של נו"נ הגאון רבי אשר אנשיל קליין זצ"ל אב"ד מאראש-ואשרהעלי'.
בתחילת העבודה סיכם רבי אשר אנשיל עם אבי מורי שלא יעבוד על ספרי המהר"ם שיק במוצאי שבתות, משום שהמהר"ם שיק הקפיד מאוד שלא לעשות מלאכה במוצאי שבת עד חצות. "תנאי זה לא היה קשה עבורי" – מספר אבי מורי – "כי בלאו הכי לא הייתי רגיל לעבוד במוצאי שבתות, ולכן הסכמתי מיד לבקשתו…
"אלא שכמידי שנה יצא לאור ספר חדש לקראת היאר-צייט של המהר"ם שיק החל בראש חודש שבט, ושנה אחת הזמן היה קצר מאוד, והמלאכה היתה מרובה, ולמרות שעמלתי שעות רבות לסדר הספר, עדיין לא הצלחתי לעמוד בדרישה שיהיה הספר מוכן לקראת היאר-צייט…
"בצר לי החלטתי לחרוג מהתנאי שהסכמתי לו בתחילת העבודה, ולנצל את השעות הללו של מוצאי שבת הארוך בימי החורף, לעיסוק בתורתו של המהר"ם שיק. 'המהר"ם שיק כבר יסלח לי', הרהרתי בליבי, 'הוא הרי יודע את הלחץ זו הדחק בו אני נמצא, ויודע גם שאני עושה את זה רק לכבודו, כדי להספיק להדפיס את הספר לכבוד ה'יאר-צייט'…'
"עבדתי במרץ, היטבתי לנצל את שעות הלילה השקטות, שקעתי בעבודה והספקתי הרבה מאוד. אלא שאז… קרה הבלתי יאומן… כשסיימתי לעבוד, בערך בחצות הלילה, כיביתי את המחשב ו… שכחתי לשמור את כל השינויים שעשיתי בקובץ… ברגע אחד של אי שימת לב ירדה כל עבודתי לטמיון… למעלה מארבע שעות של עבודה אבדו כלא היו…
"זאת טעות של מתחילים… זה לא קורה לבעלי ניסיון שכבר חוו אי פעם בשנות עבודתם מפח נפש של אי שמירת שינויים, ובכל זאת, הפעם זה קרה… מסתבר שהמהר"ם שיק דואג לרצונותיו אף ממקום מושבו אי שם בעולמות העליונים, ואם הוא רצה שכתביו וספריו יודפסו בלי שתתבצע בהם מלאכה במוצאי שבת עד חצות, אז כך אכן קרה…
"בחסדי שמים הצלחנו לעמוד ביעד – מסכם אבי מורי – וביאר-צייט של המהר"ם שיק כבר היה הספר החדש מודפס וכרוך ועותקים רבים ממנו חולקו לבאי סעודת ההילולא…".
♦♦♦
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם… (ו יג)
רש"י מביא המדרש שהקב"ה צוה למשה ולאהרן לחלוק כבוד לפרעה מלך מצרים. ויש להבין, תמה המהר"ם שיק זי"ע, מדוע מגיע לפרעה הכבוד הזה, אחר שהוא שיעבד את עם ישראל בחומר ובלבנים ובעבודת פרך?
ומיישב, שפרעה הוא הגורם שיצאו ישראל ממצרים ויקבלו את התורה הק'. שהרי לולא שצירפם הקב"ה בכור הברזל, והוציא אותם ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה, לא היו ראויים לקבלת התורה, כי היו שפלים ונבזים כי היו משועבדים והתעסקו בחומר ובלבנים, ורק קשיות ערפו של פרעה שהביאה עליו מכות וניסים גלויים לעיני העמים וישראל, היא רוממה את ישראל לדרגה הגבוהה להיות ראויים לקבל את התורה. לזאת מחויבים היו משה ואהרן ובני ישראל לחלוק לו כבוד.
ומדויק כן בפסוקים: 'וידבר וגו' ויצום אל בני ישראל' אין צו אלא לשון זירוז, 'אל פרעה' שיחלקו לו כבוד, ומנא לן? לזה אמר 'להוציא את בני ישראל', כי רק הוא הגורם שהוציא אותם ביד חזקה מארץ מצרים, ועי"ז היו ראויים לקבל את התורה.
***
אהבה רבה אהב הגה"ק המהר"ם שיק זי"ע את התורה שקיבל בהר סיני, ובאהבתו העזה לא מש ממנה כל ימי חייו, בהתמדה גדולה משחר טל ילדותו, בלתי ניתנת לתיאור. התמדתו הגודל נשאה פרי וידיעותיו התורה היו עצומות מאוד, עד שרבו מרן ה'חתם סופר' זי"ע כינהו 'ארגז מלא ספרים'.
פעם שהה עם בן רבו מרן ה'כתב סופר' זי"ע ב'פישטיאן'. ברשות הכתב סופר היה טור שו"ע שהיה חסר בו דף אחד, ושלח אחד מתלמידיו למהר"ם שיק להשאיל ממנו את הכרך הזה כדי ללמוד הדף שחסר.
כששמע המהר"ם שיק את בקשתו, ביקש שיביאו לפניו דף ועט וכתב את כל הדף החסר, הטור והנושאי כלים, כלשונם ממש. התלמיד חזר לכת"ס והביא לו הכת"י של המהר"ם שיק, ויהי פלא בעיניו: "מדוע צריך היה לטרוח לכתוב בעצמו הטור והנושאי כלים, היה יכול להמציא לי הכרך, ובסיום לימודי הייתי משיב לו אותו…"
אז הסביר לו התלמיד כי לא היה ברשות המהר"ם שיק כרך זה ולכן כתב הכל מזכרונו. הכתב סופר התפעל מאוד, ושלח לעיר הסמוכה 'ווערבוי' להביא לו משם הכרך המדובר, ואחר שבדק מצא שאכן לא נפלה אות אחת מכל דברי הטור והנושאי כלים…
מרוב התפעלותו העצומה מידיעותיו של המהר"ם שיק, החליט הכתב סופר לבוא אליו. כשפגשו, חשב המהר"ם שיק שהוא בא להתלונן על שלא נתן לו הספר, ומיד התנצל שאין לו הטור, וח"ו לא עשה כן מחוסר אמונתו שיחזיר לו הספר. השיב לו הכתב סופר שכזו גאונות לא ראה אפילו אצל אביו החתם סופר, אך מיד הוסיף ואמר: "אבל כל זה הוא בזכות אבי ה'חתם סופר' זי"ע…"
***
אין זה פלא שכך הם ידיעותיו העצומות בכל חלקי התורה, כי כך היו מספרים תלמידיו שהיה חוזר על לימודו עשרות פעמים, וניצל כל רגע פנוי לחזור על לימודיו דבר יום ביומו.
חתנו הגאון רבי יעקב פראגר זצ"ל סיפר שפעם מצא רשום בין כתביו כמה פעמים חזר על כל מסכת, מסכת זו ארבעים פעמים, ומסכת אחרת שישים פעמים. וכאשר ראה המהר"ם שיק שחתנו רואה רשימה זו, אמר: "כתבתי זאת כדי שיוצ"ח יקחו מזה מוסר…"
ובמחלתו האחרונה שממנה לא קם, שמעו בלילה כאשר נח על מיטתו ששפתותיו מדובבות, וכשהאזינו, שמעו שהיה חוזר על לימודו, וכשספרו ע"כ לאשתו הרבנית ע"ה, אמרה שכך דרכו בכל לילה ולילה לחזור על לימודו, כמעט רוב הלילה.
♦♦♦
כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת… (ז ט)
נפלאות מבאר המהר"ם שיק זי"ע פסוק זה: דרכו של עולם שכשעושים איזה דבר פלא ע"י כישוף, או אחיזת עיניים כחרטומים, לאיש העושה כן, אין זה מופת או פלא, כי הוא הרי יודע בעצמו באיזה כוח עשה כן, ובאיזה תכסיס עשה זאת.
לעומת זאת כאשר נעשה המופת ע"י צדיק, אז גם לצדיק עצמו שפעל, יהיה זה פלא, שהרי לא עשה שום פעולה, רק הרבה בתפילות, וה' פעל כל זאת בזכות תפילותיו.
אם כן, זהו שאמר פרעה: "תנו 'לכם' מופת", אל תהיו כחרטומים העושים מופתים שאצלם אין זה פלא, אלא עשו מופת כזה שגם 'לכם' יהיה זה פלא.
***
רב ונשגב היה כח תפילותיו של המהר"ם שיק זי"ע, ע"כ סיפר נכד אחותו מרן המהרי"ץ דושינסקי זצ"ל שאחר פטירת אביו, כשהיה צעיר מאוד, חלתה זקנתו, אחות המהר"ם שיק, מרת 'לאה' ע"ה, וסכנה גדולה נשקפה לחייה. המהר"ם שיק חזר מהישיבה לבית אמו, וכשראה את דאגת אמו ממחלת אחותו, הציע לה שיקח אותה לטייל עמו ביער, לשאוף מעט אויר צח.
הזמן חלף ומשלא שבו, הלכה אמו לחפש אותם ביער. היא מצאה את בתה שקועה בשינה עמוקה, ובמרחק מה עמד אחיה המהר"ם שיק והתפלל פרקי תהילים בדבקות עצומה. לשאלתה מה הוא עושה, אמר לה: "נדמה לי כי בעודה ישנה חלפה מחלתה כליל, ומעתה לא תחלה עוד.."