"למען יטב להם ולבניהם לעולם" (ה' כ"ו)
עליתי פעם לביתו של הגאון רבי חיים קרייזווירט זצ"ל, רבה של אנטוורפן, עיר היהלומים. קיבלני בסבר פנים יפות כדרכו, ואמר: "שמע נא דין תורה מעניין שהיה אצלי אמש. מתווך תיווך עסקת יהלומים ותבע חלקו, שש אלפיות האחוז, והיהלומן הסכים לתת לו חמש אלפיות האחוז בלבד. השומע אתה? דין תורה על אלפית האחוז!"
חייך, וגם אני גיחכתי. לאן מסוגלת קטנוניות להגיע!
הרצין, ואמר: "אבל הקרן היתה חמישה עשר מיליון דולר, ואז גם אלפית האחוז מהווה סכום נאה"…
וכשיודעים מהו שכר מצווה- שאין די בכל העולם כולו לשלם שכרה, מבחינים שגם שכר מצווה שלא לשמה עצום ורב!
מעשה באדם שהתחנן והעתיר: "ריבונו של עולם, קניתי כרטיס פיס. עשה נא שאזכה בפרס הגדול, בסך עשרים מליון שקלים. אני מבטיח שאתן עשרה מליון לצדקה ולהחזקת תורה!
אלא מאי, אולי אינך מאמין לי, חושש אתה שלא אעמוד בנסיון ואקח את כל הכסף לעצמי?!
ניחא, תן לי רק את עשרת המליון שלי!"…
וטעה בכפליים. כי בשמים נגזר הן כמה ירוויח, והן כמה יוציא ויתן!
ופעם התאונן אדם לפני ה"חפץ חיים" זצ"ל שכספו אבד לו.
"כיצד?" התעניין ה"חפץ חיים".
"הצרור היה נקוב. לא הבחנתי בחור, והכסף נפל דרכו ואבד".
"טעות בידך", הפטיר ה"חפץ חיים": "הכסף לא אבד בגלל החור, החור נפער משום שצריך היית לאבד את הכסף"…
***
כשהייתי בניו יורק עליתי לבעל מפעל גדול, יהודי בר אוריין ויודע ספר, שהתאחדו על שולחנו תורה וגדולה. הרים תרומה נכבדה למוסדות התורה, ושאלתיו במה זכה לחיים של עושר וכבוד, "אין כבוד אלא תורה" (אבות פ"ו מ"ג) ולמשפחה מפוארת, כולם בני תורה.
נענה ואמר: בברכת המזון אנו מבקשים "הרחמן הוא ישבור עולנו מעל צווארנו, והוא יוליכנו קוממיות לארצנו", ויש אימרה נודעת בשם הבעל שם טוב הקדוש שכשם שיש גאולה כללית כך יש גאולה פרטית, בבחינת "קרבה אל נפשי גאלה" (תהילים סט יט), ובי היה מעשה . שברתי עולי מעל צווארי ואני הולך קוממיות!
מה אומר ומה אדבר, חידות היו לי דבריו. פתח וסיפר-
לאחר נישואי הייתי אברך כולל, וכשכלו שנות מזונותי רכש חותני מפעל בעבורי. העבודה במפעל התחילה בתשע, ואני ביקשתי לפתוח יומי בשעתיים של לימוד, משמונה עד עשר. ביקשתי מאשתי שתפתח את המפעל ותשהה בו בין תשע לעשר. הסכימה ברצון. בשעה הראשונה אין טרדות רבות. הגעתי בעשר, ואמרה: "כמה טלפונים היו, כמה הכרעות נדרשו. ואני איני מוסמכת להחליט. בבקשה ממך, תפתח אתה את העסק, ותלמד בין עשר לשתים עשרה!
טוב, לו יהי כדבריה.
הגעתי בתשע, פתחתי את המפעל, ודממה, איש אינו מתקשר. בעשר באה אשתי. כשחזרתי בשתים עשרה התאוננה: "אוף כמה שיחות הגיעו, התעניינו ודרשו תשובות, ולא יכולתי לענות".
תמהתי: אתמול הייתי פה בשעות אלו, ולא היתה פעילות!
דפקתי על השולחן ואמרתי: "אדון שטן, מי מנהל את המפעל, אני או אתה?! לא אתן לך לנהל. על אפך ועל חמתך, איני נכנע לתכתיביך! אני אלמד משמונה ועד שתים עשרה, ומי שירצה להשיגני, יתאים עצמו לשעותי!"
וכך היה. הקניינים למדו מהר מאוד שאפשר להשיגני מהצהריים ואילך. בתחילה היתה אשתי במפעל, ולאחר מכן מנהל העבודה, ואני קובע חצי יום לתורה. הנה כי כן, שברתי עולו והייתי לעצמאי!
***
יש בידי שליחות מהסטייפלר זצ"ל. נכנסתי אליו, ואמר: "רבי יעקב זאלסטו זאגן און זאגן און זאגן' שתגיד ותגיד ותגיד
תמהתי: מה עלי להגיד ?
ואמר: כך תגיד-
אם אנחנו נקיים את הפסוק הראשון, הקדוש ברוך הוא יקיים את הפסוק השני!
תמיהתי גברה: מה הפסוק הראשון, ומה השני ?
הסביר: אם אנחנו נקיים את הכתוב בנבואת מלאכי, אחרון הנביאים, שבזמן ששומעים דברי נאצה של האומרים "שווא עבוד אלוקים" חלילה "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו" להתחזק יחדיו באמונה (מלאכי ג טז).
יקיים ה' את הכתוב אחריו: "הנה אנוכי שולח לכם את אליהו הביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא, והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם!" (שם, כג)
(מתוך הספר והגדת- הגדה של פסח- )