"בִּמְרִיבַת הָעֵדָה" (במדבר כ"ז, י"ד)
מעשה שהיה בקבוצת אברכים שעסקו כמה שנים בענין צדקה כלשהו, ואספו כספי צדקה תחת שם מסוים. ויהי היום, וקבוצה אחרת של עוסקים בענייני חסד באה אליהם בטענה כי השם שבו הם משתמשים מזיק להצלחתם שלהם, כי גם הם עוסקים בחסד תחת שם דומה, ועל כן הם תובעים מהם לשנות את שם הארגון שלהם. מחמת דרישה זו נתהוותה מחלוקת בין הארגונים.
האברכים מהארגון הראשון פנו לשני פוסקי הדור לשאול על זכותם בשם, ופסקו להם בעל פה וגם בכתב כי השמות חלוקים, ואינו דומה שמם לכותרתו של הארגון השני, וממילא מותר להם לכתחילה להשתמש בשם זה. לחיזוק הענין הוצע לצרף לצדם את רבינו, שהכירם היטב וידע על פועליהם הברוכים. האברכים נכנסו לרבינו והחלו לספר כיצד נטפלו אליהם לפתע אנשי הארגון השני בדרישה בלתי מוצדקת לשנות את שמם וגרמו להם צער גדול.
ואז פנה אליהם רבינו בתקיפות: "מה אכפת לכם לשנות מעט משמכם? הרי יש לכם הצלחה רבה בכספי צדקה, וגם אם תשנו את השם המקורי לא יאונה לכם כל רע. אם הם כל כך חפצים בכך, תשנו את שמכם ולא יקרה כלום…" אחד האברכים חש כי השעה היא שעת כושר והעז לשאול: "ואם פלוני יבוא לכבוד הרב ויבקש ממנו להחליף את שם משפחתו לשם 'ברקוביץ' או לשם 'בוזגלו' – האם הרב יסכים?"
"האמן לי ", אמר רבינו בכנות, " אם הוא חושב באמת שזה מה שיועיל לו, ואם בזכות זה תשקוט מחלוקת חריפה – כן, אחליף את שם משפחתי". האברכים שמעו לדבריו של רבינו וויתרו לפנים משורת הדין. למחרת אמר רבינו לאחד מבני ביתו: "באמת לאחרים לא הייתי אומר לעשות כן, כי מן הסתם לא היו שומעים, משום שלא היה להם הכוח לוותר על רגילות כזו, על שם שכבר משתמשים בו זמן רב, ולא היו עומדים בכך. אבל עליהם ידעתי שישמעו לדברי, ולכן העמדתי לפניהם הצעה זו – לזכותם".
נקודות למחשבה
עוד בענין המחילה סח רבינו:
"פעם נכנסו לפני הגאון רבי חיים מבריסק זצ"ל שני בעלי דינים, והציעו את טענותיהם. הגר"ח אמר להם כי לדעתו כדאי שיבואו לידי פשרה, אך אחד מהם עמד על כך שיעשו דין תורה גמור. על אף הפצרותיו של הגר"ח שיבואו ביניהם לידי פשרה, הוא לא הסכים לכך בשום אופן. בלית בררה פתח הגר"ח בדין תורה, ובסופו של דבר יצא ההוא חייב בדין… הוא נפגע מאוד והתריס כנגד הגר"ח בחוצפה. הגר"ח שתק.
"בערב יום הכיפורים יצא הגר"ח מביתו עם שלשת בניו – רבי ישראל גרשון, רבי משה והגאון רבי יצחק זאב – לבקש מחילה מההוא!
"בכך הלך בדרכו של האמורא רב, כפי שמצינו בגמרא יומא דף פ"ז ע"א".
לאחר שסיפר מעשה זה בשיחה שמסר לתלמידים, הוסיף רבינו מענין לענין ובאותו ענין:
- טבעו של אדם שהוא אינו נרגע כל זמן שלא ביזה את שכנגדו, וזה ממש לא מובן: מה הוא ירוויח מכך שגם ההוא יתבזה?! אמנם תהיה לו תחושת נקמה, אבל לא ישיג רווח ממשי וכבודו שלו לא ישוב לו, ואדרבה, במקרים רבים הוא עלול להפסיד עוד.
- הלא הקדוש ברוך הוא כן מוחל לאלו שחטאו כנגדו, ואף כי המלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, הוא נוהג עמנו לפנים משורת הדין, בהיותו חנון המרבה לסלוח. אם כן, מן הדין הוא שנדבק במידותיו אף אנו.
מזקנים אתבונן…
(מתוך הספר 'רבי אהרן לייב')