"שיהיה האדם ירא ודואג על מה שהוא עושה, או על מה שהולך לעשותו, פן יהיה בו דבר או פן יכנס בו איזה דבר אשר לא לפי כבודו יתברך…" (מסילת ישרים פרק כד)
סיפר הגאון רבי משה ברנשטיין זצ"ל חתנו של מרן הגאון רבי ברוך בער מקמניץ זצ"ל, על גודל יראת החטא שהיתה בו.
"שנים אחדות אחרי שחזרנו מקרמנצוג לוילנא, הבחנתי יום אחד לאחר התפילה בחמי רבי ברוך בער זצ"ל שנשתנו פניו. שאלתיו מה התרחש, והוא נרעש ונפחד כיון שחושש כי גרם פסול לגט מסוים. כיצד בא לידי מעשה כזה? באקראי מצא היום בין ספריו ספר אחד עם חותמת של בית הכנסת דקרמנצוג, ואם כן הרי הוא גזלן; ולרוע מזלו, כשעבר בבריחתו דרך העיר מינסק צירפו האב"ד רבי אליעזר רבינוביץ זצ"ל לסדר גט במותב בי תלתא, והלא יש שיטה שדיינים כשרים הוא ענין 'לעיכובא' בגט, וא"כ כיון שנתברר עתה שיש בידו ספר גזול, הרי הוא גזלן, ולפי"ז יתכן והגט פסול והאישה עדיין אשת איש, ומי יודע אם לא התחתנה שוב וילדה ילדים, ואולי ילדיה ממזרים ה' ירחם – – כך הפליג רבי ברוך בער לספר ולתאר את גודל חרדתו וכולו פחד ואימה.
"והנה ניסיתי להרגיעו בוויכוח מבחינת ההלכה בשני הדברים, אם נחשב לגזלן בזה וכן אם נפסל הגט עי"ז, אך לא נתקררה דעתו, עד שנזכר כי בדרך מקרמנצוג למינסק התנפלה עליו כנופיית רוצחים והיה ממש בסכנת מות, ועוד זכור בלבו הווידוי הנורא שהתוודה באותם רגעים וחזר אז בתשובה שלמה על כל מעשיו, ומאחר ששב בתשובה אלא שאין התנאים מאפשרים כעת להחזיר את הספר לרוסיה, יצא מכלל רשע והיה כשר לכתיבת הגט, וא"כ הגט כשר".
(עובדות והנהגות לבית בריסק)