בגיליון הנפלא 'כולנו יודעי שמך', הופיע המכתב הבא שנשלח על ידי אחד מהקוראים, ובו הוא מגולל סיפור 'טרי' שאירע עמו בליל שבת קודש פרשת תרומה, האי שתא (ה'תשפ"ב):
"בבית המדרש בו אני מתפלל, ישנו אברך שממונה על הכנת ה"שלום זכר", החל מהקנייה, הוצאת המצרכים בליל שבת קודש אחרי התפילה, ועד עריכת השולחנות. בשבת הנ"ל הוצרך האברך הממונה לשבות מחוץ לעיר, והיות והנני מחזיק בכמה ממפתחות בנין הבית המדרש, אמר לי האברך האחראי, שהוא יקנה את מוצרי השלום זכר וישים את הכל בחדר פלוני שיש לי מפתח לשם, וביקש ממני שבליל שבת אפתח את החדר ואוציא את הפיצוחים וכו' ואניחם על השלחן, והכל על מקומו יבוא בשלום. כמובן שנעניתי בחיוב – וכי למה לא לעשות טובה ליהודי?
"אולם, בסיום התפילה בליל שבת, כשניגשתי לפתוח את החדר, נוכחתי לחרדתי שהמפתח אינו בצרורי, ואין לי דרך איך לפתוח את החדר. מיד רצתי הביתה, שם יש לי צרור מפתחות רזרבי, אך גם שם זה לא היה. נלחצתי כהוגן, בפרט שהיה אמור להיות באותו ליל שבת שלוש שמחות 'שלום זכר', בבית הכנסת הזה. נסיתי ללכת לאחראי נוסף על הבנין, שיתכן שיש לו את המפתח המבוקש, אך לא! הוא אמר שבדיוק את המפתח הנ"ל אין לו.
"רמת הלחץ עלתה, יחד עם מחוגי השעון שזזו ללא רחם. אחרי מחשבה קצרה הסקתי, שנשארה לי עוד אופציה אחרונה לנסות, והיא, לקחת מפתח אחר מאותה חברה, ולנסות איכשהו לפתוח עמו את הדלת הנ"ל – דבר שהוא כידוע כמעט חסר סיכוי.
"התחלתי במלאכה למשך בערך רבע שעה, כאשר אחרי כל דקה של נסיון כושל ליבי נופל בקרבי יותר ויותר. וחשבתי לעצמי שחבל שהמנעול הוא מחברה כזאת יקרה, כיוון שאם היא היתה מחברה יותר פשוטה, לכאורה הענין היה מצליח.
"אך מיד בחושבי את המחשבה הנ"ל, נזכרתי בסגולה הידועה שדומני שכתבת עליה בעלונך, שבעת צרה וכדו', להתרכז בתובנה ובמחשבה ש"אין עוד מלבדו", וזה מותאם למצב העכשווי, וזה עושה גדולות ונצורות, כי ברגע שמוציאים את כולם מהתמונה, ונשארים רק עם השי"ת – הרי לו לבדו אין שום הגבלה, והכל יסתדר. מיד בהזכרי מכך, התחלתי גם אני להחדיר בקרבי נגד המחשבה הקודמת, שאין כל הבדל להשי"ת בין חברה זאת לחברה זאת, וברצונו ייפתח הכל, ולו הישועה. ככה התעמקתי בזה במשך זמן מה.
"רבותי! עברו בסך הכל דקה או שתים, והמפתח פשוט מסתובב לו בקלילות בחור המנעול, והדלת נפתחה לרווחה!
שערי אמונה לא ננעלו!!!
"אין עוד מלבדו"!!!