הרב ישראל ליוש
"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם"… (כט ט)
"מדרש אגדה: למה נסמכה פרשת 'אתם נצבים' לקללות? לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים חוץ ממ"ט שבתורת כהנים, הוריקו פניהם, ואמרו מי יוכל לעמוד באלו, התחיל משה לפייסם, אתם נצבים היום, הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כלייה, והרי אתם קיימין לפניו" [רש"י].
דברי המדרש תמוהים! הרי אם אכן עם ישראל חי וקיים למרות שהכעיסו את הקב"ה, ולא עשה ה' עמהם כליה, וזאת נחמתם בעניים, אם כן, מה תועלת באמת יש בקללות, הרי הם לא ירתיעו את עם ישראל מלעבור על רצונו ית', כי יאמרו 'בלאו הכי לא יעשה ה' עמנו כליה'…? אלא, יישבו בספרים הק', שמשה רבינו הרגיע את עם ישראל לאחר ששמעו קללות כה חמורות, ואמר להם:
"אתם נצבים היום כולכם" – יודעים אתם כיצד תנצלו מהקללות ותישארו 'ניצבים' חיים וקיימים? "לפני ה' אלוקיכם" – אם אורח חייכם יהיה בצורה שה' אלוקיכם לנגד עיניכם, כי זוהי מטרת כל הקללות, להשיב לב בנים אל אביהם שבשמיים, שיחיו תמיד כאילו הוא עומד לפניהם וממילא מעשיהם והליכותיהם ישופרו בהתאם…
צדיקים ואנשי מעשה, אשר חיים בצל הקב"ה, כמאמרם ז"ל: 'שוויתי ה' לנגדי תמיד', יתרגמו ויפרשו כל מה שיקרה להם ובסביבתם למאמר ה', מה בא זה ללמדנו? ואיזה מסר מעביר לנו הקב"ה כאשר סיבב את המקרה כך?
הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א סיפר, שפעם אחת בערב ראש השנה, ניגש אליו אחד משכניו וביקש ממנו שיחתום לו על אישור בניית עוד חדר לדירתו. רבי אלימלך עשה כך בשמחה, ובתמורה הציע לו השכן שגם הוא מסכים לחתום לו על בניית חדר לדירתו. "איני זקוק כעת לבניית עוד חדר" – ענה לו רבי אלימלך – "אך אני מתאר לעצמי שבאת לבקש ממני את האישור דווקא בערב ראש השנה, כי זהו זמן שאדם מחפש לעצמו זכויות לקראת יום הדין, ובוודאי בעת כזאת לא אתנגד לבקשתך"…
"לא זו היתה מחשבתי" – אמר לו השכן – "הסיבה שבאתי דווקא כעת, כי שמעתי מאחד מהקבלנים הגדולים בעיר, שהמפקח על חריגות הבניה בבני ברק נסע לחוץ לארץ, ולכן כיון שאין בידי כל האישורים הנדרשים, זה הזמן הטוב ביותר לבנות"…
"כאשר שמעתי את דבריו" – אמר רבי אלימלך – "אמרתי שה' שלח אותו אלי כדי לעוררני, שבימי הסליחות הקב"ה נמצא קרוב לקוראיו, ואין מקטרגים ומשטינים העלולים חלילה לעכב מהבקשות להגיע אליו ית', על כן צריך לנצל זמן זה ולזעוק ולהתפלל אליו מעומקא דליבא"…
ומה נאים דברי הרה"ק בעל ה'ייטב לב' מסיגעט זי"ע, עה"פ (איכה ב יט) "קומי רוני בלילה לראש אשמורות" – שזה קאי על ימי הסליחות, שבנ"א משכימים להתפלל באשמורת הבוקר, בשעה שהמשטינים עדיין נמים את שנתם, ובאותה שעה מסוגלות התפילות להתקבל, כי אין מי שיעכב בעדן.
הגאון רבי אברהם גניחובסקי זצ"ל, היה דבק בהי"ת בכל מאודו ותמיד היה לנגד עיניו. פעם סיפר לתלמידיו שנסע עם בנו לירושלים, ובדרך נפל לו השעון ופסק מלעבוד, כאשר הגיעו לירושלים נכנסו לשען וביקשו ממנו שיתקן את השעון הנפול…
לאחר בדיקה קצרה אמר השען שהשעון כלל לא ניזוק מהנפילה, פשוט נגמרה לו הסוללה, הוא החליף סוללה והשעון חזר לעבודתו התקינה. רבי אברהם התפלא והביע את פליאתו לשען: "אם הנפילה לא גרמה לקלקול, כיצד יתכן שבדיוק ברגע הנפילה נגמרה הסוללה?"
"פשוט מאוד" – ענה השען – "הסוללה היתה חלשה מאוד על גבול סיומה, כל עוד שהשעון לא נפל, די היה במעט הכוח שנותר להמשיך להפעיל את השעון, אך ברגע שהשעון קיבל מכה, כבר לא היה בכוחה של הסוללה החלשה לשוב ולהפעילו"…
עתה עבר רבי אברהם ללמד לתלמידיו מוסר השכל מהספור הזה: "כן הדבר גם בעבודת ה': כל עוד אדם מלא במוסר ויראת שמיים, יכול הוא לעמוד מול מכות ונפילות שאורב לו היצה"ר, אך אם יראתו נחלשה והיא על גבול ההתרוקנות, אזי כל נפילה קטנה וכל רוח צד קלילה, תשבית אותו והוא לא יוכל לשוב לאיתנו בלי שיטעין את עצמו מחדש במוסר ויראת שמיים"…