יום רביעי ט"ו באב תש"פ
'מוקצה מחמת חסרון כיס' – האם ניתן להחליט באמצע השבת שאינו מוקצה?
'מוקצה מחמת חסרון כיס', הוא חפץ שבעליו מקפידים שלא להשתמש בו כי אם למטרה מסוימת, האסורה בשבת, וכגון כלי נגינה יקר. ואף אם באמצע השבת החליטו בעליו שאינם מקפידים עוד על כך, ורצונם להשתמש בו לכל מטרה שהיא – הריהו מוקצה עד לסוף השבת, משום שהיה מוקצה בכניסת השבת.
וכלי שהוא מוקצה מחמת חסרון כיס, ולפני שבת נעשה רעוע, באופן שניתן להניח כי ישבר בקרוב – יש אומרים שאף אם אכן נשבר בשבת, הריהו מוקצה לכל השבת; אך יש אומרים שכאשר נשבר הכלי בשבת, ואז כמובן אין בעליו מקפידים עוד שלא להשתמש בו למטרות אחרות – בטֵל ממנו שֵׁם מוקצה, כיון שכבר בכניסת השבת היה ידוע כי הכלי עשוי להישבר.
[שו"ע תקא, א, ומשנ"ב א; ביאורים ומוספים דרשו, 3-4; משנ"ב שח, ו]
כלי נגינה יקר שאינו מונח במקום קבוע – האם נחשב ל'מוקצה מחמת חסרון כיס'?
בהמשך לאמוּר: יש אומרים שבכדי שחפץ מסוים יֵחשב ל'מוקצה מחמת חסרון כיס', אין די בכך שבעליו מקפידים שלא להשתמש בו כי אם למטרה מסוימת, אלא צריך גם שבעליו יְיַחדו לו מקום; וכגון כלי נגינה יקר שמונח תמיד במקום מסוים. ויש המפרשים שאין הכוונה שהחפץ מונח במקום קבוע, אלא שבעליו מקפידים שלא להזיזו ללא צורך מהמקום שבו הניחוהו.
ברם, לדעת רוב האחרונים, אם בעליו מקפידים שלא להשתמש בו כי אם למטרה מסוימת, אף אם אינם מייחדים לו מקום, הריהו מוקצה. וכך פסק המשנה ברורה.
ולדעת החזון איש, חפץ שקבעו לו מקום – כגון תמונה התלויה על הקיר – ואין רגילו לטלטלו כלל, נחשב כמוקצה אף כשאין הקפדה שלא לטלטלו מחשש ל'חסרון כיס'.
[ביאורים ומוספים דרשו תקא, 2, ושם שח, 175]
מדוע אסור להביא עצים מהשדה אל הבית ביום טוב?
בגמרא במסכת ביצה מבואר, שאסור להביא עצים ביום טוב מן השדה אל הבית, (לצורך הבערתם באש). ונחלקו ראשונים בסיבת האיסור:
יש אומרים שטעם האיסור הוא משום שהעצים הם 'מוקצה', שהרי לא היתה דעתו להשתמש ביום טוב בעצים המונחים בשדה.
ויש אומרים, שחכמים אסרו זאת אף בעצים שנאספו בערב יום טוב למטרה זו, מפני החשש שאם נתיר את הבאתם באופן גורף, יאספו עצים בשדה לשם כך; והרי זה דומה לאיסור מלאכת 'מעמר', שפירושהּ – איסוף גידולי קרקע במקום גידולם.
ומדברי הרמב"ם והשולחן ערוך נראה שהטעם שאסרו זאת אף בעצים שאינם מוקצה, היא מפני שנשיאת עצים מהשדה הביתה היא 'עובדא דחול'.
[שו"ע תקא, ג, משנ"ב יא, ושעה"צ יד; וראה ביה"ל ד"ה הרי]