יום רביעי כ"ו בניסן תשע"ח
מדוע אין בית דין עונשים בשבת?
נאמר בתורה: לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, ואחד הפירושים שפירשו רבותינו ז"ל בפסוק זה הוא, שזו אזהרה לבית דין שלא להמית בשבת את מי שהתחייב מיתה בשריפה. ובכלל איסור זה גם שלא להמית בשבת בשאר מיתות בית דין, וכן שלא להלקות. וכתב בספר החינוך טעם למצוה זו – שרצה השי"ת לכבד את יום השבת, שגם החוטאים ינוחו בו.
ולהחרים עובר עבירה בשבת – מותר רק אם מדובר בחילול שבת, שאז נחשב החֵרם כ'צורך שבת'. וחֶרמי ציבור – דהיינו שמחרימים ברבים את מי מהציבור שיעבור על תקנה מסוימת, וכדומה – נחלקו הפוסקים אם מותר לעשותם בשבת גם בנוגע לדבר שאינו צורך השבת. ויש שכתב שרצוי שלא לעשות כל חרם שהוא בשבת, משום שזהו יום של ברכה, כאמור בתורה: וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי, אך נהגו להקל.
[שו"ע שו, יב, ומשנ"ב נב; ביאורים ומוספים דרשו, 52]
האם ראוי למכור ספרי קודש בבית הכנסת?
בשו"ת רב פעלים לבעל הבן איש חי, כותב: "שאל ממני תלמיד חכם אחד, שמתפרנס מממכר ספרי קודש, שהוא מביא אותם ממערכות הדפוס, ומוכר אותם בביתו, ואין שווה לו ממכר זה שמוכר בביתו, ורוצה למכור בבית הכנסת אחר התפילה, שיתקבצו בני אדם הרבה, וממילא ימכור ספרים הרבה, כי אפילו מי שאינו צריך – נמשך לבו לקנות. ולשאול הגיע – האם ראוי לעשות כן בבית הכנסת, למכור שם ספרים בהכרזה, או שאסור משום כבוד בית הכנסת?"
והשיב על כך הבן איש חי: "לקנות ספרי תנ"ך וסידורי תפלה וספרי תורה שבעל פה, היא מצוה גדולה מאד, והוא בכלל מצוַת עשה של כתיבת ספר תורה; ולכן אין כאן חשש משום כבוד בית הכנסת. ואף על פי שזה עושה להנאת עצמו, קוני הספרים כולם קונים לצורך מצוה, ומותר".
[ביאורים ומוספים דרשו שו, 54; בשינויי לשון קלים מהמקור]
הכרזת שמות בעלי החוב בשבת של ימי היָריד
בעבר הרחוק היו מתקיימים 'ירידים', דהיינו מספר ימים או שבועות רצופים שבהם התקבצו סוחרים בכל תחומי המסחר, מכל קצוי המדינה, למקום אחד, ועסקו במקח וממכר. ובמקומות רבים נהגו שבימי היריד החרימו רבני הקהילות את הסוחרים שלא פרעו את חובותיהם לחבריהם, והשמש היה מכריז את שמותיהם בבית הכנסת בשבת, מתוך הכתב.
וכתבו הפוסקים שאין בכך משום איסור דיבור בעסקי חוֹל בשבת, כיון שזהו מצורכי הרבים, וצורכי הרבים נחשבים כצורכי מצוה. ומסיבה זו – וגם מחמת הפסד הממון שבדבר – אין איסור בקריאה זו משום איסור 'שטרי הדיוטות' שיש בקריאת דברי חוֹל בשבת (ראה שו"ע שז, יג-טז), וכן אין לחשוש שהשמש ימחוק מהכתוב בשבת, כפי שחששו חכמינו ז"ל בקריאת רשימות שונות בשבת (ראה שם), כיון שאימת הציבור מוטלת על השמש ולא ימחוק מעצמו מאומה.
[משנ"ב שו, נא; ביאורים ומוספים דרשו, 51]