את המעשה הזה שמענו מאחד מראשי הישיבות בבני ברק, שסיפר כדלהלן: במשך שנים רבות היה לו קשר עם יהודי מסויים שנהג להגיע להתפלל בישיבה. יום אחד סיפר לו אותו יהודי כי הוא הסתבך בהעלמת מס ונידון על כך לתקופת מאסר ממושכת. הוא משאיר בבית אשה וילדים, ועל כן ביקש מראש הישיבה שיעזור לרעייתו וילדיו בתקופת מאסרו.
בהמשך הוא גם סיפר לראש הישיבה, כי מדי ערב הוא מתפלל תפילה קצרה ומבקש מהקב"ה שיגלה לו בשל מה נענש כל כך.
יום אחד במהלך שהותו בכלא התגלגל לידיו עלון בית-כנסת ובו סיפור על רבינו ה'חפץ חיים' זצ"ל: בראדין היתה אשה אלמנה ועניה שלא היה בידיה לשלם שכר דירה. לאחר התראות חוזרות ונשנות הגיע בעל הדירה בלילה חורפי ומושלג ופשוט הסיר את קורת הגג מבית האלמנה. אמר ה'חפץ חיים': שנים רבות לקח עד שנוכחתי בעונש שהתגלגל משמים על אותו אדם. למרות שחלף זמן רב והיה נראה כי מאומה לא קורה, ידעתי גם ידעתי כי על צער אלמנה הקב"ה משלם כאן בעולם הזה. וגם אם עובר דור שלם וכולם שוכחים, הקב"ה לא שוכח ולא סולח.
האסיר קורא את הסיפור, ובבת אחת נופלת בו ההכרה…! הוא נזכר איך שנים רבות קודם לכן הוציא הוא בעצמו אשה אלמנה מדירת מגורים שהוא היה ממונה על השכרתה, זאת לאחר שלא שילמה את שכר הדירה. הוא נזכר בדמעותיה כאשר בסך הכל ביקשה להתחשב בה עוד מספר ימים, והוא סירה והוציאה לרחוב על כל מטלטליה.
מספר ראש הישיבה: האסיר חיפש מיד את המספר והתקשר אליה מהכלא, אך האלמנה סירבה לשמוע לו. "למה שאסלח לך? האם יש לך מושג איזה צער גרמת לי?!" הוא שיכנע אותה שהוא היה אז צעיר ולא הבין את המשמעות, אבל היא התעקשה לא לסלוח, ואמרה שאם תסלח זה יהיה מן השפה ולחוץ.
ואז הוא התחיל לבכות וסיפר לה שהוא מדבר מהכלא ומבקש רחמים ממנה. כל זה היה בערב ראש השנה, והיא נשברה ומחלה לו בפה מלא.
את ההמשך מספר ראש הישיבה: "הטלפון אליה היה ביום רביעי בשבוע פרשת ניצבים. למחרת ביום חמישי בבוקר קורא מנהל הכלא לאותו אסיר ואומר לו: 'יש צפיפות נוראה, והחלטנו להפחית לכל אסיר חמשה חדשים, אבל לך נותרו שנה וחמישה חדשים, אז החלטנו להוריד לך שליש נוסף. אתה משוחרר הרגע!'… כל זה יום אחד בלבד לאחר אותה סליחה של האלמנה, ועוד באותו ערב הוא כבר היה בביתו!"
(צבי סופר, 'חדשות ביתר' י"ב בחשון תש"פ)
פשוט מדהים
העולם אינו הפקר
יש דין ויש דיין
מידה כנגד מידה
זרקת לרחוב נזרקת לכלא
אוי אוי אוי
מי יגלה לנו למה אנו בגלות