י.י. גנזל: התמונה שלפנינו היא תמונה מוכרת. רואים בה את המשגיח הגאון הצדיק רבי אליהו לופיאן זצוק"ל (רֶבּ אֶלֶ'ה) המקיים בעצמו 'ורחמיו על כל מעשיו' ומאכיל חתול מתוך ספל חלב. מעניין יהיה לשמוע על הנסיבות סביב להשקיה זו, מאי הוי מעשה.
הרב ווייס: הרי לכם הסיפור המלא, כפי שסיפרו מי שהיה עד נוכח, הרב דוד יוסף שלוסברג, בנוסח בו הדברים פורסמו בפרקי תולדותיו של המשגיח זצוק"ל:
ערב אחד כשהייתי בישיבה, התלוויתי אל הרבנית, אם הישיבה, שעשתה את דרכה אל מחסן הישיבה… ירדתי עמה ופתחתי עבורה את דלת המחסן. כשנפתחה הדלת, חלפו על פנינו מספר עכברים. הרבנית נבהלה מאד והביעה חשש שהעכברים יכרסמו את מצרכי היסוד השמורים בשקים, כמו קמח ועוד.
אמרתי לה: עצה טובה יש לי. אם נאכסן כאן חתול – לא יהיו לנו יותר עכברים… אחד הבחורים, זריז ביותר, גייס את ה"שומר" המבוקש למחסן הישיבה. החתול היה שומר ביום והוקצתה לו פינה במחסן לשנת ליל.
יום אחד כשטייל רבנו וראה את החתולה מסתובבת, שאל של מי היא? הסברתי לו שהיא גויסה למען מטרה חשובה – להגן על המחסן והאוכל שבו מפני העכברים. ומי נותן לה לאכול? – שאל. יש לה אוכל, את העכברים – השבתי. רבנו הישיר מבט אלי ותמה: "אינני מבין, הרי אמרת שהיא הובאה לכאן כשומר כדי שלא יימצאו כאן עכברים. עליך איפא לקחת בחשבון שלא יהיו כאן עכברים…"
"קום ואראה לך מה צריך לעשות" – רבנו יצא עם ספל, שטפו ומלאו חלב, תוך כדי שהוא מפטיר לעברי: "צריך לתת לה לאכול!" והוסיף: "כאשר אחד הברואים משרת אותך ומועיל לך, עליך לתת לו אוכל עוד לפניך!" והוא נתן לי שיעור שלם בחובת האדם כלפי ברואי עולם…
(מתוך 'המבשר')