שאלה: שמעתי בשם הגר"י זילברשטיין שליט"א מעשה ביהודי מחו"ל שהזמין בטלפון קייטרינג בארץ ישראל לצורך שמחה שתכנן לערוך בשבת פרשת קורח בארץ ישראל. והנה, בערב שבת קורח מתקשר בעל הקייטרינג למזמין ומבקשו שיודיע לו לאיזו כתובת להביא את כל המנות שהכין. ענה המזמין: "הרי הזמנתי לפרשת קורח, ולא לשבת זו?" התפלא בעל הקייטרינג: "הרי השבת היא פרשת קורח?" השיב המזמין: "אנו בחו"ל בשבת זו קוראים את פרשת שלח!" [שכן החל משביעי של פסח, שאז חל יו"ט אחרון בחו"ל בשבת, נוצר הבדל בין פרשיות השבוע של חו"ל וא"י, וכשבא"י קראו את פרשת קרח, בחו"ל קראו את פרשת שלח]. אם כן יש לדון מה הדין, האם על המזמין לשלם על המנות שהוכנו או לא?
תשובה: יש לדון בזה להלכה ולא למעשה, דבפשטות יש כאן טעות שנגרמה מחמת שכל אחד דיבר ע"פ מנהג מקומו, וממילא המזמין אינו מחויב לשלם על טעותו של בעל הקייטרינג. ויש שרצו לדמות זאת לגמרא בר"פ המניח, שמי שרוצה לקנות חבית והמוכר נותן לו כד, אז במקום שקורים לכד חבית, מבואר בתוס' שם שאם הלוקח עדיין לא שילם יכול לומר שאינו משלם עד שיתן לו חבית, ואף שהרוב קורים לכד כד, אין הולכים בממון אחר הרוב; ואם כבר שילם יכול המוכר לומר שהתכוון לכד. ולפי"ז בנ"ד, אם לא שילם פטור מלשלם, כיון שאצלו היא פרשת שלח, ואם שילם אין בעל הקייטרינג צריך להחזיר לו, כיון שאצלו היא פרשת קרח.
אך יש חילוק, שבנ"ד במקומו של המזמין, לכולם אין זו פרשת קורח אלא שלח, וכן במקומו של בעל הקייטרינג, לכולם זו פרשת קרח, ואין זה דומה לכד וחבית, שבאותו מקום יש שקורים לכד כד ויש שקוראים לכד חבית. וא"כ, יתכן שכיון שבנ"ד נתברר שהמזמין בוודאי לא התכוון לשבת זו, כפי מנהג מקומו, אין לחייבו לשלם על האוכל בכל מקרה. ויש לפלפל בעוד צדדים בזה, ותן לחכם ויחכם עוד.