רוח סערה עושה דברו
לקראת שנת השמיטה תש"מ ,בעקבות סיור שערך רבה של קוממיות, הגאון רבי מנחם מנדל מנדלזון במושב "תלמי אליהו", החליטה קבוצה מחברי המושב לשמור שמיטה כהלכתה.
ליהודה פנייר אחד החברים היתה משתלה גדולה של סייפנים הגדלים בחממה ומיועדים ליצוא. בהגיע עת הקטיף, בתקופת האביב, נכנס יהודה לחממה, והנה חשכו עיניו, כתמים לבנים על העלים, הוא בודק ממשש, ואינו מוצא כל הסבר לתופעה, אך המשמעות אחת, הפרחים פגומים ואינם ראויים לשיווק.
לאחר חקירות ובדיקות, התבררה התעלומה. מטוס ריסוס ריסס את שדות המושב הסמוך "ניר יצחק" בחומר נגד עשבים שוטים בסיימו מלאכתו פלט את החומר שנותר מעל שדה שומם .אלא שברגעים אלו בדיוק החלה לנשב רוח עזה שהוליכה את חומר הריסוס היישר לפרחים שבחממה הסמוכה.
"עמדתי בחממה", סיפר יהודה, "ראיתי בעיניים כואבות את עמלי שיגעתי שנה שלימה יורד לטמיון, ושנה הבאה היא שנת שמיטה והחלטתי לא לעבוד בה, ממה אתפרנס? מה נאכל?"
חלפו שבועיים, ויהודה מקבל מחברת "כימאויר" לה השתייך המטוס – צ'ק על סך שמונה מאות וארבעים אלף לירות!
חששו שמא הפרשיה תפגע בשמה הטוב של החברה, והעדיפו להסתירה על ידי תשלום מענק גבוה כפיצוי. וכך ללא דיונים ומאבקים מתישים ויקרים בבתי משפט, קיבל יהודה סכום נכבד, שהספיק לו כעדותו, לכסות חובות, ולהתפרנס בכבוד במשך השנתיים הבאות.
כך מטוס טועה וסופת רוחות, המתחוללת בדיוק ברגעי שגגת הטייס, הפכו לשלוחי הקב"ה, שציווה את הברכה לאותו חקלאי
שומר השביעית מ"תלמי אליהו."
וצויתי את ברכתי" – סיפורי ניסים בשמיטות
מעשה בחקלאי חרדי, הר"ר משה כהנא ,ממושב "בית חלקיה".
ערב שנת השמיטה תשנ"ד הקדים וזרע בחודש אלול את שדותיו בשיבולת שועל, למאכל בהמת יהודים .
כשהגיעה עת הקציר הזמין את חברת "ניר" למכור להם את יבולו ."ניר" קונה מהחקלאים את יבולם, ובמידת הצורך קוצרת ,קוטפת, אוספת, כובשת ואורזת את תוצרתם. ישנם שתי דרכים לפיהם קובעת החברה את המחיר: האחת, לפי הערכת היבול בשדה, והשניה, לפי המשקל הסופי. נציג החברה בא, הסתובב בשדה, ואמר: 'נקבע את המחיר לפי הערכה'. כתבו חוזה וחתמו.
עברו מספר שבועות, אחרי שקצרו הפועלים את השיבולים, ונציג החברה ראה את ערימות התבואה בשדה, שהיו לטעמו מאכזבות, אמר שהם רוצים לחזור מהחוזה בו נקבע המחיר על פי הערכה .
טענתו היתה: "כשקבענו את החוזה חשבנו שהשדה נזרע בחודש חשוון, כמו בכל שנה ושנה, שזהו זמן הזריעה הרגיל ,בשל כך כשראינו את גובה השיבולים חשבנו שהיה לך יבול מוצלח, אך עכשיו אנו מבינים שכיון שאתה שומר שמיטה זרעת כבר בחודש אלול, ולכן היבול היה נראה מוצלח, על כן נקבע את המחיר לפי משקל!"
ר' משה שהוא טוב לשמים וטוב לבריות, שמע את הטענות, ואף על פי שהיה בידיו חוזה חתום, נהג לפנים משורת הדין וקרע את ההסכם. הפועלים החלו לכבוש את התבואה, לעשותה חבילות רבועות בשדה, והנה הם רואים דבר פלא, היו למעלה מפי שנים חבילות מהממוצע לדונם. לבסוף כששקלו את החבילות, הנס הפך גלוי וידוע, על המשקל הופיעו מספרים גבוהים …היבול היה פישנים וחצי מהרגיל!!!
***
סיפר הר"ר דוד גולדברגר: בשנת השמיטה תשנ"ד החלטנו אנו חברי המושב השיתופי "מבוא חורון" כי על אף המצב הכלכלי הקשה שנקלענו אליו כשנתיים קודם, וטרם נחלצנו ממנו ,מצוות השמיטה תשמר באדמותינו על מנת שיתקיים בנו הפסוק "ושבתה הארץ שבת לה."'
כחבר הישוב אשר כל השנים מתפרנס מעבודת האדמה, וכאחד מאלה שדחפו להקפיד שלא לגדל דבר בשנת שמיטה, הבנתי שאין זה הגון לקבל משכורת כרגיל, לכן ויתרתי על משכורתי הקבועה לכל שנת השמיטה, וביקשתי לקבל שכר לפי שעות עבודה בפועל, שהרי בכל זאת היו כל מיני פעולות של השגחה וטיפול בציוד ובדברים המותרים בשנה השביעית.
כך היה, בכל חודש הגשתי למשרד את רשימת שעות העבודה שביצעתי בפועל. בסוף השנה התברר שקיבלתי במשך שנת השמיטה בערך כמחצית משכרי הרגיל. בתום השנה נחתמו "הסכמי אוסלו", אשר אפשרו לפלשתינים מעבר בטוח בין רצועת עזה ליהודה ושומרון. במערכת הבטחון הוחלט למגן את הישובים בתוואי הדרך ההיא. קיבלתי על עצמי הקמת גדר באורך של חמישה ק"מ, שתקיף את הישוב, יחד עם צוות של חברי המושב שחזרו לעבודה בתום שנת השמיטה. כתוספת שכר על ניהול הפרוייקט הובטחו לי אחוזים מהרווח שישאר מהקמת הגדר .
כאשר חישבנו את מה שמגיע לי בעבודתי זו, התברר כי היה זהכסכום שחסר לי ממשכורתי הרגילה!!!
(הרב פנחס זרביב מכון למעשה)