אליעזר (לייזר) רוט
"ביום השמיני ימול בשר ערלתו"
מצוות ברית מילה היא כידוע אחת המצוות היקרות ביותר לכל יהודי באשר הוא, מאחר שקיבלו אותה אבותינו עליהם בשמחה, והיא עומדת לעולמי עד, כך שגם אנשים רחוקים מאוד משמירת תורה ומצוות, מקפידים למול את בניהם לאורך הדורות, לעיתים במסירות נפש של ממש.
במהלך השיחות שקיימנו עם איש השמחה וקירוב הרחוקים, גבאי הצדקה הרה"ח ר' יוחנן בריזל, שמענו ממנו לא פעם סיפורים שסיפר תוך כדי דבריו, על בריתות שהשתתף בהן באוקראינה, לתינוקות, לילדים ולמבוגרים שלא זכו להיכנס בבריתו של אברהם אבינו כשנולדו, בשל הרדיפה העיקשת של המשטר הקומוניסטי כנגד יהדות וכנגד המוהלים.
לכבוד הגיליון של פרשת תזריע, ביקשנו ממנו שיספר לנו על כמה מהבריתות המיוחדות שבהן זכה להשתתף, וכדרכו בקודש, הסיפורים שפעו על אתר, מבלי שהיה צריך לנסות ולהיזכר בהם.
"כבר סיפרתי לכם פעם על אירוע של 45 בריתות שנערכו במרוכז בקייב במשך שלושה ימים, ובהן נטלו חלק יהודים מכל רחבי אוקראינה וגם מחוצה לה, שהגיעו במיוחד כדי למול את בשר ערלתם.
"כמובן שכל ברית כזאת היא אירוע בפני עצמו ויש מאחוריה סיפור, אבל לא עם כולם הספקתי לשוחח ולשמוע את הסיפור שלהם.
"אני רק זוכר כמה מקרים שאירעו שם ותפסו את תשומת הלב שלי בצורה מיוחדת. מקרה אחד היה עם אמא שהתנפלה על הבן שלה בחיבוקים ונשיקות מיד אחרי שעבר את הברית, עוד לפני שהילד הספיק להתאושש.
"ניסו להרחיק אותה ולבקש ממנה שתמתין מעט, אבל היא פרצה בבכי ואמרה שמאז שנולד היא נמנעה מלחבק אותו כי היא הרגישה שהוא לא מספיק יהודי… עכשיו כשהוא נימול היא לא יכולה לעצור עוד את הרצון שלה לאמץ אותו בחום אל חיקה, ולחבק אותו מכל הלב.
"מקרה אחר שהיה שם, היה עם ילד יהודי שהשתתף בקעמפים שנערכו לילדי אוקראינה היהודים, ושם דיברו עם הילדים על כך שכדאי להם לעבור ברית מילה. אותו ילד החליט שהוא רוצה למול את בשר ערלתו כדת וכדין, וביקש מההורים שלו שייקחו אותו לעשות ברית.
"ההורים הסכימו וגם הסבא שלו הצטרף למסע, הם הגיעו לקייב, נרגשים מאוד, להכניס את הילד בבריתו של אברהם אבינו. אחד הפעילים שם תפס מה קורה פה. הוא שיבח את הילד מאוד בפני ההורים והסבא, הסביר להם כמה זה חשוב והכרחי שכל יהודי ימול את בשר ערלתו, ואז פנה בצורה ישירה לאבי הילד ושאל אותו: ומה איתך? אתה כבר עשית ברית?! האבא נדהם, התחיל לגמגם ואמר ש… לא, גם הוא לא נימול. עכשיו הופנו המבטים לעבר הסבא שהסמיק והודה שגם הוא לא העז, הם פחדו.
"אמרנו להם: תראו את הילד, הבן והנכד שלכם, הוא אמיץ, הוא לא חושש, הוא מבין שיהודי צריך להקיז דם כדי להתקרב לאבא שבשמים, ממה אתם חוששים? באותו הרגע הסכימו השניים והודיעו שגם הם רוצים למול את בשר עורלתם, וכך נחגגה הברית של הסבא, האבא והנכד ביום אחד. ההתרגשות היתה עצומה!!!".
**
מעניין לציין שבאמת רוב רובן של הבריתות בקרב ילדים ובני נוער, באו בזכות הקעמפים שהיינו עורכים להם, ושם היינו מדברים איתם על זה. בחלק מהמקרים נוצרה ממש תחרות, מי שזכה להיכנס ראשון בבריתו של אברהם אבינו היה ממש סוג של גיבור, המנצח, כולם הסתכלו עליו בהערצה. אבל כמובן שלא תמיד זה היה קל, וזאת מערכה שנמשכה לאורך שנים, מאבק על כל יהודי ויהודי.
"הקעמפים היו מרכזים ילדים יהודים מכל רחבי אוקראינה. אני עצמי השתתפתי בדרך כלל בקעמפים שהיו במערב אוקראינה, באזור לבוב, ולדניק, לפעמים בסביבת קייב הבירה. אבל הילדים עצמם באו מכל המקומות, מכל רחבי אוקראינה וגם מחוצה לה.
"זכור לי מקרה מאוד מאוד מיוחד, של שני אחים שהגיעו מאוזבקיסטן. זאת מדינה מוסלמית שבה מדברים רוסית, והיא היתה חלק מהגוש הסובייטי שבדיוק התפרק אז.
"הקעמפ שלנו היה בעיר קורסטין, ליד ולדניק, במרחק של כ-4,000 קילומטרים מאוזבקיסטן במרחק אווירי. כשצריכים לנסוע בכבישים ורכבות, זה מגיע לכ-5,000 קילומטרים של נסיעה.
"האמא של שני האחים הללו הגיעה יחד איתם ברכבת. הם נסעו במשך חמישה ימים את כל הדרך, רק בגלל שהיא רצתה שהם יקבלו רקע וילמדו להכיר את היהדות. לא היה לה כסף לממן שלושה כרטיסי טיסה, אז היא פשוט באה ברכבת חמישה ימים. היא הגיעה איתם ביום חמישי, ואנחנו הבנו שהיא עומדת לחזור הביתה, אז ביקשנו ממנה שתחכה בקעמפ עד אחרי שבת, כדי שלא תצטרך לחלל שבת, והיא אכן נשארה יחד עם שני הילדים, בערב שבת נתנו לה להדליק נרות, היא בכתה בכי נורא, וסיפרה שהיא הדליקה נרות לפני עשרות שנים, יחד עם הסבתא שלה, בתקופה שבה הקומוניסטים היו מסוגלים להשליך אדם לסיביר, אם תפסו אותו מקיים את מצווות התורה.
"ביום ראשון היא יצאה חזרה הביתה, ועשתה את כל הדרך חזרה במשך חמישה ימים נוספים. למעשה היא הקדישה כמעט שבועיים כדי שהילדים שלה יהיו בקעמפ.
"הקעמפ עצמו היה נמשך כחודשיים, בתקופת החופש הגדול, אבל הם כל כך נהנו אצלנו, עד שהם ביקשו ממנה, בשיחה טלפונית, להישאר באוקראינה וללמוד בבית הספר היהודי. בהמשך שני הילדים האלו נכנסו בבריתו של אברהם אבינו, בזכות המסירות נפש העצומה של האמא שלהם שנעדרה מהבית ומהעבודה במשך שבועיים תמימים, כדי להכיר לילדים שלה את היהדות שהיא בעצמה כמעט ולא הכירה".
**
"במיוחד זכורה לי ברית שנערכה דווקא לתינוק כבן חודש. התינוק נולד להורים שמאוד רצו להכניס אותו בבריתו של אברהם אבינו בגיל שמונה ימים, אבל הוא היה צהוב והיו חייבים להמתין.
"זה יצא בעשרת ימי תשובה, יומיים או שלושה ימים לפני יום כיפור קיבלנו טלפון, מבקשים מוהל בעיר שנמצאת על הגבול של מולדובה, במרחק של כ-600 קילומטרים מהמרכז שלנו בקייב.
"אנחנו היינו רגילים לבקשות מהסוג הזה, ולא התרגשנו מהמרחק הרב, אבל היתה לנו בעיה. איך נשיג עכשיו מוהל שיכול לבוא ולעשות את הברית הזאת, ממש לפני יום כיפור?
"אם הם היו מבקשים יום או יומיים קודם לכן, היינו מוצאים להם מוהל בקלות כי חסידי ברסלב רבים באו לראש השנה לאומן, וחלקם נשארו כמה ימים אחרי, ביניהם היו גם מוהלים. אבל כשהם התקשרו זה היה אחרי שכולם כבר חזרו לארץ, והיינו צריכים להביא מוהל במיוחד מהארץ.
"המוהל אכן מאוד הזדרז לצאת, היתה לו עוד ברית שהוא היה צריך לעשות יום למחרת בברלין, ולאחר מכן הוא היה צריך להספיק לחזור לארץ ליום כיפור.
"הוא נחת בקייב, חבר אלינו ואחנו לקחנו אותו עם נהג מקומי, ונסענו כל הדרך לגבול של מולדובה, לא רחוק מאודסה, באזור מרוחק מאוד.
"כשהגענו התברר לנו ששם מתגוררים ההורים של היולדת, והיא נשארה בביתם עם התינוק הרך. היולדת עצמה התגוררה עם בעלה, אבי התינוק בגיאורגיה, באזור מוסלמי. היא באה כדי לשהות אצל ההורים שלה לאחר הלידה, ובעלה מאוד רצה להיות בברית של התינוק, אבל היו צריכים לחכות חודש עד שהוא הבריא, כך שהאבא כבר היה חייב לחזור לעבודה שלו בגיאורגיה.
"אבי היולדת, הסבא של התינוק, היה מאוד נרגש. התברר לנו שדווקא היו להם לא מעט מושגים ביהדות, והם שמרו על מסורת ברמה גבוהה מאוד ביחס ליהודים אחרים באזורים המרוחקים הללו, אחרי עשרות שנות המשטר הקומוניסטי.
"הסבא הכין סעודה ענקית, הוא הזמין חברים לחגיגה, ועשה מזה אירוע מאוד מאוד גדול ומכובד בהשקעה כספית גבוהה. מסתבר שהוא אדם עשיר, והוא חגג את הברית בהתאם.
"הוא קיבל את פני ושוחח איתי באידיש שוטפת, כשהוא אומר שבברית נותנים את הסנדקאות או לאבי הבן או לסבא שלו, ומאחר והאבא לא נמצא כאן, המסקנה המתבקשת היא שהוא, הסבא, יהיה הסנדק.
"אני הייתי בסערת רגשות, נפעמתי מזה שיהודי ששרד את כל תקופת המשטר הקומוניסטי המרושע, הוא צלח את כל התקופה הנוראה הזאת, שבה עמלו שליחיו של סטאלין ימ"ש לעקור כל סממן דתי מהלב של האנשים שם, ובכל זאת, הוא זכר מה זה ברית, הוא זכר מה המנהגים שהיו מקובלים שם לגבי הסנדקאות, וידע להעריך את המצווה הזאת ולערוך לכבודה סעודה בהשקעה שמעולם לא ראיתי בבריתות באוקראינה, לא לפני כן ולא לאחר מכן.
"אנחנו כמובן לא יכולנו לאכול את האוכל שהכינו שם לסעודת הברית, בגלל שהכשרות שלו היתה מוטלת בספק, ואפילו לא היה לנו ספק של ממש לגבי זה…
"הם הכינו מגשי פירות עם המון סוגי פירות, דברים שלא רואים ביום יום, כך שלא נשארנו רעבים.
"הברית עברה בשלום ב"ה, התינוק נכנס בבריתו של אברהם אבינו כדת וכדין, והשמחה היתה גדולה. לאחר מכן שלף הסבא את הארנק שלו ושאל כמה הוא צריך לשלם לנו.
"השבנו לו שאנחנו לא לוקחים כסף, אנחנו עושים מצוות, לא ביזנס. יש כבר מי שמימן את כרטיס הטיסה של המוהל, ויותר מזה אנחנו לא צריכים.
"הוא ניסה ממש לדחוף לנו כסף לידיים, אני סירבנו בתוקף כי חשוב היה לנו שהיהודים יראו ויבינו שמה שמעניין אותנו זה שהם יעשו בריתות, ושאנחנו לא מעוניינים להרוויח על זה כסף, להיפך, אנחנו מוכנים לשלם הרבה כסף כדי לזכות אותם במצווה החשובה הזאת.
"כשראה שאנחנו לא מוכנים בשום אופן לקבל תשלום, הוא יצא אל נהג רכב ההסעות שהביא אותנו ושאל אותו אם כבר שילמנו לו. הנהג השיב בשלילה, את הכסף הוא יקבל בסוף. הסבא הוציא סכום כסף נאה מכיסו והעניק לנהג הגוי: 'אל תיקח מהם אפילו לא גריוונה אחד!', הוא הורה לו, 'קח אותם לאיפה שהם רוצים, כולל קברי צדיקים על הדרך אם הם יבקשו ממך, ותן להם את כל הזמן שהם רוצים כדי להתעכב שם ולהתפלל שם.
"הנהג היה מאוד מרוצה מהסכום שקיבל, אבל לנו לא היה זמן להתעכב בשום מקום, כי המוהל היה חייב לחזור לקייב ולהמריא ממנה לברלין.
"כשיצאנו משם אני הרמתי עיניים לשמים ואמרתי: ריבונו של עולם, הבט לברית ואל תפן ליצר! מחרתיים יהיה יום הכיפורים, עם ישראל יעמוד לפניך לחיתום הדין, תראה את היהודי הזה, הוא עבר את כל הרדיפות נגד היהדות, והוא עדיין מעריך את מצוות ברית מילה. היא עדיין טבועה בעצמות שלו, הבט לברית, הבט לברית, ואל תפן ליצר…".