"לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֺתָי" (שמות כ', ה')
החובות של רבינו, כשמם כן הם. משל למה הדבר דומה: לאדם השקוע בחובות גדולים, ומתהלך כל שעות היממה ודואג מה יהיה עם חובותיו, וכיצד יפרעם ואיך יגלגלם, ולא נח ולא שקט כל הזמן מדרגתו על פירעון חובותיו. כך הזוכים לחסות בצלו הגדול של רבינו חיים קנייבסקי שליט"א, חווים את המתח הגדול של ה'חובות' השורר בסביבתו של רבינו כל יום מחדש עד לסיומם של לימודי ה'חובות'. חובות אלו רודפים אותו כל שעות היממה, ואפילו שכשנשכב לנוח, מיד כשמתעורר – דעתו על החובות, ואף מצב בריאותו תלוי במידה רבה אם נמצא לפני סיום החובות או לא…
וסדר לימודים אלו, סיגל רבינו לעצמו כבר בתור בחור צעיר, בגיל שש עשרה לערך, והקדיש לכך שעות רבות מידי יום ביומו, בלי לדלג אף יום גם בזמנים לא קלים. כך חוטף רבינו מזמנו היקר ללימודים אלו, בו בזמן שאת עיקר יומו מקדיש רבינו ללימוד העיון, חיבורי ספריו הנפלאים ועריכת מכתביו ועוד. ומפני שרבים שואלים ודורשים, לפתוח להם פתח לתוך העולם הנפלא הזה של חובותיו של רבינו, לדעת מה לומד וכמה לומד מידי יום ביומו, למען הגביר אהבת וחשק לימוד התורה בקרבם, וממנו יראו וכן יעשו, לפיכך השתדלנו בס"ד להביא קצת מעניין לימוד חובותיו, להרוות לב הצמאים לדעת הליכות מלכי בקודש, מאן מלכי רבנן רבינו שליט"א, להגדיל תורה ולהאדירה.
ונציין בקצרה סדר לימודיו: רבינו מתגבר כארי לאחר חצות הלילה, ומתחיל באמירת א. תיקון חצות ב. זוהר ג. תהילים ד. נ"ך ה. משנה ברורה ו. רמב"ם ז. שו"ע ח. תלמוד בבלי ט. תוספתא י. תלמוד ירושלמי.
ובערב שבת קודש לאחר הצהרים כשחוזר מהטבילה במקווה לכבוד שבת, לומד שנים מקרא ואחד תרגום עם פרש"י, ובחומש שמות מכילתא, ובחומש ויקרא ספרא [תורת כהנים], ובחומש במדבר ודברים ספרי.
סדר לימוד החובות
רבינו מתגבר כארי לאחר חצות לילה, לעבודת ה' וליגיעת התורה, ומיד מתחיל.
ה'חטיפות' של רבינו
מכיוון שכבר מעל שבעים שנה סיגל רבינו לעצמו לסיים את הש"ס בכל שנה, עלה בחשבונו שנצרך לכך כמה דברים: א. ללמוד כאמור כל יום שמונה דפים. ב. כמו כן, באם מגיע לסיום המסכת ונשאר למחרת פחות משמונה דפים, כגון בחודש טבת שלומד מסכת זבחים, וכשמגיע לסוף המסכת היה עליו להתחיל הלימוד היומי בדף ק"ו, בו בזמן שדפי המסכת עד דף ק"כ, ואם ילמד מדף ק"ו כמידי יום שמונה דפים, יגיע לימודו עד דף קי"ד, ולמחרת כבר יישארו פחות משמונה דפים, לפיכך עשה לעצמו חוק שאין להשלים דפים מסכת למסכת, אלא לומד באותו יום מדף ק"ו עד סוף המסכת שזה חמש עשרה דפים, וזה הנקרא 'יום החטיפה', משום שחוטף דפים יותר מכל יום [ועי' עירובין נ"ד א': א"ל שמואל לרב יהודה שיננא חטוף ואכול חטוף ואשתי, דעלמא דאזלינן מיניה כהלולא דמי].
אשרי עין ראתה כל אלה, את חשקת התורה והצימאון הנורא לכל דף גמ', ואע"פ שכבר למד רבינו את כל הש"ס פעמים רבות, מ"מ כל פעם ניגש אל לימודו באותו החשק ובאותה השתוקקות, כאילו לומד זאת פעם ראשונה, ומקיים במוחש דברי חז"ל 'בכל יום יהיו בעיניך כחדשים'.
לימוד מסכתות קטנות
רבינו בגודל צימאונו לכל חלק בתורה, לא מוותר אף על דבר אחד מדברי חז"ל בכל רחבי הש"ס. אחד הדברים הבולטים, שרבינו עמל עליו מאוד בסדר הלימוד של השמונה דפים, הוא במסכתות הקטנות שנדפסו בסוף מסכת ע"ז, שכוללים: אבות, אבות דרבי נתן, סופרים, שמחות, כלה, כלה רבתי, דרך ארץ רבה, דרך ארץ זוטא, גרים, כותים, עבדים, ספר תורה, תפילין, ציצית, מזוזה.
זהירות נפלאה מלבטל קביעות
רבינו חוזר ואומר שלא לבטל קביעות של לימוד עד כמה שאפשר [מלבד אם הוא מרגיש שמוכרח להתאוורר וכיו"ב].
מסירות נפשו של רבינו שלא לבטל קביעותו
ולהמחיש כמה מוסר רבינו נפשו שלא לבטל מקביעות לימודיו תעיד העובדה הבאה: בערב סוכות תשס"ב עבר רבינו אירוע רפואי, שלא נודע בברור, רק עד מוצאי החג, מה בדיוק מצב בריאותו. לאחר סעודת החג בבוקר, כבר לא יכול רבינו ללכת על רגליו בעקבות האירוע, והיו צריכים לגוררו עם כיסא למיטה, ובקושי הצליח לעלות ולזוז במיטתו. לפתע ביקש גמ' בבא מציעא והחזיקה בידיו עד שגמר את שמונת הדפים של לימוד חובותיו. הדבר היה לפלא בעיני כל רואיו, איך מצליח לעשות זאת!
במוצאי יו"ט אושפז בבית הרפואה 'מעייני הישועה', שם טופל מספר שבועות במסירות רבה. בתחילה ישב על כסא גלגלים בשיתוק חלקי, ואמר לי שקשה לו מאד לאמץ את הראש וללמוד, אבל ב"ה כל בוקר למד החובות במסירות רבה, ולא ויתר אף יום אחד, תמידין כסדרן. בכל יום שהיה גומר את כל לימוד חובותיו, היה אומר בשמחה ובסיפוק: "ב"ה גמרתי את החובות!", ובס"ד לא דילג אף בשנה זו אפי' יום אחד מלימוד חובותיו! ובאמת בשנה זו בערב פסח, בסיום, היה רבינו מרוגש ביותר בהודאה לה', שזכה גם בשנה זו לסיים יום יום את לימוד חובותיו, דבר שכלל לא היה מובן מאליו…
וזכורני, שכששהה אז רבינו בבית הרפואה, שמעתי שהתבטא, שכיון שכבר חוזר הרבה במשך השנים על הגמ', ממילא כשלומד את הגמ' יודע להמשיך בע"פ את המשך הגמ'…
ולהמחשה נוספת, עד כמה מוסר נפשו ללימוד חובותיו היומיים, בערב שבת קודש וארא כ"ז טבת תשע"ו, קודם הדלקת נרות, חש רבינו לפתע שלא בטוב וגופו קדח מחום, וכך במשך השבת היה בחולשה גדולה תחת השפעת רפואות. בשבת זו היה עליו לסיים מסכת מנחות לפי סדר הלימוד הרגיל, ועל אף כל חולשתו התאמץ במשך כל השבת, בלילה וביום, ללמוד עוד דף ועוד דף, עד אשר בס"ד סיים לקראת מוצאי שבת מסכת מנחות, במסירות נפש עצומה!
במוצאי שבת הוחלט בהתייעצות עם הרופאים, לאשפזו בבית הרפואה 'מעייני הישועה' כדי שיקבל את הרפואה דרך הווריד ויזרז את ההשפעה. כשסיפרו על כך לרבינו הגיב מיד בתמיהה: "כיצד אפשר להתאשפז, הרי צריך להתחיל מסכת חולין?"…
שמחת תורה תשס"ב
רבינו רה"י הגראי"ל שטיינמן, טרח ללכת לבקר את רבינו בביה"ח 'מעייני הישועה', וטיפס את המדרגות עד הקומה השישית. כשחזר לביתו סיפר בהתפעלות, שראה את רבינו רתוק לכסאו לאחר האירוע הרפואי שעבר בערב סוכות, ואעפ"כ לומד פרק 'איזהו נשך' בבבא מציעא בסדר חובותיו!
באחד הימים ששהה בבית הרפואה, סיים ללמוד את דפי הגמ' של החובות היומיים, ונשכב לנוח, לאחר כמה דקות התעורר ואמר: "כבר הספקתי ללמוד עכשיו תוך כדי שינה עוד דף גמ'"…
שמעתי מחתן רבינו: פעם לאחר לידת אחד מילדיו, נשאר ללון עם אשתו היולדת בבית רבינו בחדר לימודו, ורבינו רצה בלילה לפני שעלה על יצועו, להשלים לימוד חובותיו, ולא רצה להפריע את מנוחתם. לפיכך יצא עם הגמ' ללמוד בחוץ [בחזית כניסת הבית] בזמן שהיה גשום בחוץ. אמרה לו הרבנית: "אולי תשלים את לימודך מחר?". השיב לו רבינו: "אם אלמד היום שישה דפים במקום שמונה, מחר כבר אלמד רק חמשה דפים". לא וויתר רבינו בשום אופן על קביעותו וסיים החובות עד גמירא!
לימוד עד כלות הכוחות
אירע פעם שרבינו היה עייף מאד באמצע הבוקר והיה צריך לסיים מסכת סוטה. אמר שילך קצת לנוח והחל ללכת, פתאום חזר ואמר: "זה לא עסק, המתחיל במצוה אומרים לו גמור", וסיים בשארית כוחותיו מסכת סוטה.
באחד הימים, כשרבינו למד רוב הלילה ולא הלך למנוחה קצרה בבוקר, אלא המשיך בלימוד הגמ', אמרתי לרבינו שילך קצת לנוח, והשיב רבינו: "המנוחה הכי טובה זה ליד הגמ'".
לא פעם ראיתי את רבינו שקם מכסאו ועובר לכסא עץ דק, וביאר רבינו טעם הדבר כי בלימוד החובות משתמש בכסא רגיל [מעץ] ללא ריפוד כלל, כדי שלא ינמנם.
פעם התבטא רבינו: "יש חובות ואין זמן לאכול"…
ממתי התחיל רבינו לימוד החובות
שאלו לרבינו ממתי התחיל סדר לימוד חובותיו זה, שמסיימם כל שנה בערב פסח, והשיב: בגיל שש עשרה בערך. ובשנה ראשונה ושניה עדיין לא הצלחתי לעמוד בכל, משום שהיה קשה ללמוד שמונה דפים ליום, ובשנה שלישית ב"ה כבר הצלחתי. אמנם את סדר המחזור של הלימוד ברמב"ם ושו"ע התחלתי מאוחר יותר.
היום סובב סביב ה'חובות'
אחד מהחיזוקים הגדולים לאהבת תורה, שזוכים לקבל מלחסות בצלו הקדוש של רבינו, הוא לימוד ה'חובות', שעל זה סובב והולך כל היום כולו, ובזה רואים בחוש איך כל הבריאה משועבדת לתורה.
ונמחיש הדבר, עד כמה רבינו חי את לימוד חובותיו: לא פעם נכנס יהודי ושופך לבו לרבינו, על ריבוי החובות שיש לו, אומר לו רבינו 'גם לי יש חובות'.
ולא פעם התבטא רבינו לפני סיום החובות 'אני בעל חוב גדול'.
שמעתי מאאמו"ר שליט"א, באחד מימי ה'שבע ברכות' של בן רבינו עם אחותי הצ' תחי', אמר רבינו לאאמו"ר שליט"א, שמתנצל שאינו יכול לבוא לאחד מהשבע ברכות, כיון שהוא בעל חוב ועליו לפרוע חובותיו. בתחילה חשב אאמו"ר שליט"א שהכוונה לחובות כספיים, וניגש לחברותא של רבינו, הגאון ר' דב וינטרוב זצ"ל, ואמר שצריך לראות כיצד לעזור לרבינו. הלה החל לחייך, שאלו אאמו"ר שליט"א: "מדוע הינך מחייך?", והשיב לו, שאין כוונת רבינו לחובות כספיים, אלא היות והייתה חתונה ושבע ברכות שגזלו הרבה זמן, צריך רבינו להשלים לימוד חובותיו, ולפיכך השאיר ערב אחד פנוי, ולא הלך לשמחת שבע ברכות של בנו, כדי להשלים לימוד חובותיו. [וזכרוני כי הרבנית ע"ה הייתה מרבה לספר עובדה זו בעונג רב].
סיפר אחד מבני רבינו שלמד עמו בחברותא שנים רבות, שקודם שהתחילו בלימוד לא היה שייך לדבר עמו על שום עניין, וראו עליו שהוא מתוח, ורק לאחר שגמרו קביעות הלימוד ראו שנחה דעתו עליו, והיה אפשר לשוחח עמו, משום שקודם צריך ללמוד ולא לדחות לאחר זמן.
אירע פעם שרבינו נתעורר בחורף משנת הצהריים כשכבר היה חשוך, ורגע היה נדמה לו שזה בוקר, ואמר לאחר מכן שהנפק"מ שחשב שכבר התחיל יום חדש, שהחל ללמוד את חובות הלימודים של מחר…
מידי פעם כשצריך להגיע איזה רופא לסייע לרבינו, אז רבינו מתבטא: "עכשיו זה זמן לבוא?". ונשאל רבינו מדוע היום זה לא הזמן? והשיב רבינו שנשאר עוד חובות, זה לא הזמן עכשיו…
אמרתי פעם לרבינו, שבימי חול המועד היו כאן אלפי איש, שבאו לאחל 'חג שמח' ולהתברך ממנו, ואמר רבינו: "העיקר שהספקנו את החובות ב"ה!".
החובות של הרבנית ע"ה
שמעתי מהרבנית ע"ה, שכבר באחד וחצי בלילה השעון של רבינו מצלצל להעירו ללמוד חובותיו היומיים, ואני קמה לעוזרו, וגם לי יש חובות, כגון תהילים, אגרת הרמב"ן, פרק שירה [פרק ליום], שתי הלכות לשוה"ר [והוספתי לארבע, שיהיה לזכות מי שצריך להיפקד בזש"ק], ואורחות צדיקים.
אמרה לי הרבנית: "אמרתי לרבינו בכל אני יכולה לעזור לו, חוץ מדבר אחד, דהיינו בחובות של הלימוד שלו"…
מה יש תועלת בלימוד שמונה דפים ליום?
אחד שאל לרבינו, אם כדאי לו להרגיל עצמו ללמוד בסדר לימודו שמונה דפים ליום [כמו שנוהג רבינו בסדר חזרת לימודו], והשיב לו, שרק אם כבר למד היטב את הש"ס אז יש תועלת בזה, אבל ללמוד בפעם הראשונה שמונה דפים ליום אין בזה כל תועלת!
ללמוד עד שיבין
אחד אמר לרבינו שסיים החובות מהר, ואמר רבינו: "לסיים מהר הוא דבר לא טוב, אלא צריך ללמוד ולהבין ולזכור ולדעת!".
נכנס אחד לרבינו, בהצעה לפנות לאנשים שיסיימו את הש"ס לפחות פעם אחת, וילמדו כל יום שבע דפים, ורבינו בירכו על כך, אבל אמר רבינו שכוונתו רק באופן שיבינו מה שלומדים.
ניצול הזמן אצל רבינו
דרכו של רבינו לנצל כל רגע פנוי בכל מקום שהוא, להשלים לימוד חובותיו.
שמעתי מהרה"ג ר' ישעי' אפשטיין שליט"א, שבשנים עברו כשרבינו היה נוסע לסנדקאות מחוץ לעיר, היה קבוע ש"ס במכונית, לניצול כל רגע פנוי ללימוד החובות.
וכן כשרבינו היה הולך בגינה לצורך בריאותו, והיה נח על ספסל באמצע הליכתו, מיד היה אוחז גמ' בידו ולומד, ואף סיומים היו מתקיימים במקומות אלו.
עוד סיפר כידוע, איך שרבינו היה הולך בגינה ומחשב כיצד לנצל את הזמן, ובאם היה ידוע שביום למחרת יש נסיעות לבריתות מחוץ לעיר, היה ישן בנסיעה [שבנסיעה יותר קשה ללמוד].
שמעתי מרבינו שפעם נקרא לצבא, ובחדר ההמתנה יחד עמו שהו עוד אנשים, שהמתינו שיקראו לכל אחד ואחד, וגם הוא ישב וחיכה וניצל בינתיים את הזמן ללימוד החובות, ולא שם לב שקראו לו, ואח"כ הרים עיניו וראה שכולם כבר הלכו ונותר רק הוא, אז קם והלך [זה היה כבר לאחר הנישואין].
סיפר הבן של ר' אברהם יוסף (מוניה) שפירא ז"ל, שלפני כעשרים שנה בא רבינו לחתונת אחד האחים בזמן הכתוב בהזמנה, וראה שאין עדיין ציבור, לקח כסא והתיישב ללמוד עם גמרא, והיה זה במקום החופה, ובינתיים התאסף הקהל, והרמקולים עובדים וכו', ורצו להתחיל החופה, אך רבינו ישב שם ולמד ולא שם לב למה שסביב, עד שלבסוף אחד נגע בו בידו, ואמר לו שהגיע זמן החופה.
שמות הפרשיות ושמות המסכתות
סיפרה חמותי הרבנית חנה שטיינמן ע"ה [בתו הגדולה של רבינו], כי בילדותה הייתה הרבנית מבשלת עם הדגים גם חתיכות גזר, אלא שהילדים לא היו אוהבים את הגזר והיו משאירים אותו, רבינו שחס על זה משום 'בל תשחית', החליט לחלק בין כל הילדים את הגזר הנשאר, וכדי שיסכימו לאכול היה משורר פזמון מיוחד, וכל תיבה בו הייתה כנגד ילד אחר, ואצל מי שאחזו בתיבה האחרונה הוא אכל את הגזר. ואיזה פזמון שר רבינו? הוא היה שר את סדר מסכתות הש"ס במנגינה מיוחדת: "ברכות פאה דמאי כלאים וכו'", כשהוא מצביע בכל שם מסכת על ילד אחר, וכשהגיעו ל'עוקצין' מי שהייתה אז האצבע כלפיו, הוא היה גומר את הגזר…
כיובל שנים אח"כ, באחת הפעמים כשהגיעה אליו בתו, חמותי ע"ה, הראה לה שסידרו מדבקות של שמות הש"ס על כל כרך, ובטעות הקדימו אחד במקום אחר. חמותי מיד אמרה את הטעות, ורבינו התפלא: "מנין את יודעת?" מיד ענתה לו: "וכי איך אשכח את שמות המסכתות שלימדת אותנו מילדות?!"…
שמעתי מרבינו, שבילדותו ממש, כשעוד לא היה שייך בלימוד המשנה והגמרא, שינן עמו אביו בעל פה את שמות כל המסכתות משניות של הש"ס, וכן את שמות התנ"ך לפי הסדר עם ניגון מיוחד, וכך גם לימד רבינו את ילדיו הגדולים. והוסיף רבינו וסיפר, שאביו גם שר לו שמות הפרשיות וכ"ד ספרי הקודש מאז שכבר ידע לדבר, ויש לו מכך טובה גדולה, משום שזה הכניס לו חשקת התורה, וחשק מקטנות ללמוד הכל.
אחד שאל לרבינו סגולה להינצל מהחובות הכספיים שיש לו, ואמר לו רבינו: "כמה שיש יותר חובות בלימוד, ירדו חובות הכספיים".
ופעם אמר רבינו לאחד: "בזכות חובות אלו אין חובות אחרים" [והוא בבחינת מה שאמרו חז"ל (אבות פ"ג מ"ה) כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ].
אמרו לפני רבינו בשם תלמיד חכם אחד, בעניין לימוד ה'חובות', שאמר כי מי שיש לו חובות כאלו של לימוד התורה, אין לו חובות אחרים (כספיים). והגיב רבינו בהתרגשות (באידיש): 'אלו הם החובות האמיתיים', וחזר על זה כמה פעמים.
סיפרתי לרבינו, שאחד רצה להיכנס לדבר עמו, ואמרו לו שרבינו רוצה לגמור את לימוד חובותיו ולא להכניס אנשים באמצע, והגיב אותו אחד שמוכן להחליף את חובותיו (הכספיים שמגלגל), בחובות הלימודים של הרב, ואמר רבינו: "הוא אינו יודע שהחובות של הלימוד קשים יותר!".
אחד בירך לרבינו שיסתיימו החובות שלו, ואמר רבינו: "החובות שלי לא יסתיימו אף פעם".
יום א' פסח תשע"ג
שאלתי לרבינו אם סיים החובות, ואמר רבינו: "אף פעם לא מסיימים". שאלתי מה כוונתו, ואמר:"כל החיים לא מסיימים עם החובות, כי מיד כשנגמרים החובות של היום מתחילים החובות של מחר"…
(מתוך הספר 'החובות של רבינו')