בזוה"ק (תזריע תקפ"ג) נאמר, שכשם שיש עונש לאדם על דיבור רע שדיבר, כך הוא נענש בשביל דיבור טוב שיכול היה לדבר ולא דיבר! כגון, שיכול היה לשמח ולחזק את חברו בדברים טובים ומשמחים ומנע עצמו מלשמחו ולחזקו.
הנהגתו של מרן הגאון רבי אהרן לייב שטיינמן היתה לכבד כל אדם ולרומם ולשמח את הסובבים אותו. הוא אמנם נזהר מאד מאיסור חנופה, וכל אימת שדיברו על שמירת הפה והלשון היה מונה ומדגיש גם את איסור חנופה; אך אדרבה, הוא היה טורח למצוא תכונות ומעלות שבאמת יש לאותו אדם. מילים טובות – אבל רק אמת! כנגד אלו שסברו שכדי לפרגן צריך להוסיף ולפאר גם מעלות שאינן קיימות, אמר רבי אהרן לייב שאין זו הדרך, אלא במה שיש באדם יש די כדי לפרגן.
כמעט כל אחד שניגש אליו נתקל בתופעה זו. האנשים היו נפעמים לראות כיצד הוא נותן דעתו על כל אדם ואדם, זוכר כל פרט אצל אנשים וגם הרחוקים שכלל לא בסביבתו, משקיע מחשבה ומחפש עצות כיצד לרומם ולשמח את הסובב.
סיפר ר' יהודה סילבר שליט"א: בשנת תשע"א היתה 'חאלקה' לבני. אבי שכבר לפני שנים ארוכות עבר לגור באוסטרליה הגיע כדי להשתתף בשמחה. כשנכנסנו לפני רבינו, הרים ראשו ואמר לאבי: "אביגדור?"
ענה לו אבי: "כן, כן".
המשיך מרן ואמר: "לוס-אנג'לס"…
ואבי ענה לו: "כן, כן".
התפלאתי לראות כיצד הוא זוכר ומזהה אותו למרות עשרות השנים שעברו מאז, ועוד זכר שהוא גר בחוץ לארץ. הפלא ופלא! אמנם הוא לא דייק בארץ שבה הוא גר, ואמר 'לוס אנג'לס' במקום אוסטרליה, אבל בכל זאת…
כשיצאנו אמרתי לאבי: מפליא שרבינו זכר אותך כל כך מדויק. רק בנקודה קטנה לא דייק.
אמר לי אבי: "לא, הכל הוא אמר מדויק. את בנין הפנימיה בו התגוררתי כינו בישיבה 'לוס-אנג'לס'. הוא זכר אפילו את זה"… מבהיל!
פעמים היה נכנס אליו אברך יקר בשם ר' יצחק בסול שיחי'. כיון שרצה רבינו לשמחו, היה שואלו אם הוא ממשפחתו של רבי משה בסולה מגדולי איטליה, שהיה המדפיס הראשון של ספר "תומר דבורה". ולא רק פעם אחת, אלא כמה פעמים כשהיה נכנס היה מעורר על הדמיון בשמות המשפחה.
אפילו בזמן האחרון ממש לפני חוליו טרח למצוא סיבות ודברים בהם ניתן לשמח את הסובב. כגון כאשר היה מנין מצומצם בביתו והיה רואה אותי – היה נעמד, מרים ראשו כלפי ואומר בעוד שהאנשים שמסביב שומעים: "מוישה סחייק יש לו גינה יפה בביתו, יש שם פרחים יפים" – כשהוא מתכוון לפריחת עצי הפרי בניסן, שהיה טורח במשך כמה שנים לנסוע לגינה הזאת אף שהיתה מרוחקת מביתו, ולברך שם את ברכת האילנות.
(קטע מתוך הספר החדש 'קניני תורה' של הרה"ג רבי משה סחייק, הובא בגיליון נר לשולחן שבת)