"כֹּה תֹאמַר… לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות כ', י"ט)
משיצא טיבו של גאב"ד טשעבין בעולם והתפרסם בגאונותו, יישרותו ובקיאותו הנפלאה בכל חדרי תורה, איך שמביא לכל נידון ראיות מכל מרחבי הש"ס, ואיך שכל סוגיות הש"ס נהירות לו לפי שיטות גדולי הראשונים והאחרונים, החלו שאלות רבות מכל רחבי גליציה מובאות לפתחו, והיה משיב עליהן בכתב ובעל פה.
רבינו עצמו מעולם לא חשב להדפיס ספר 'שאלות ותשובות' שהשיב, אלא שבטשעבין היה בית דפוס קטן, ובעליו היה תמיד מבקש מרבינו ומזרזו להדפיס ספר, כאשר כוונתו הייתה שיוכל להתפרנס. בסופו של דבר נעתר רבינו לבקשתו והחל לערוך את ספרו לדפוס.
ואכן, כשהוציא את חלקו הראשון של הספר בשנת תרצ"ז ושלח את ספרו לאחיו הגדול רבי נחום, התנצל בפניו על כך שהוא מדפיס את ספרו לפני שהוא, אחיו הגדול, מדפיס את ספריו ה'חזון נחום', וזאת מחמת בקשת המדפיס. רבי נחום השיב לו במכתב נרגש, שהוא שמח מאד על הופעת הספר, והוסיף שאינו רוצה להחניף לו, אבל הוא אינו זוכר ספר כל כך טוב שיצא לאחרונה.
'דובב 'מישרים'
כמה אופייני הוא ששם ספרו של רבינו הוא: 'דובב מישרים', שכן תכונת האופי היותר חזקה ובולטת בלימודו הינה ה'ישרות', והחתירה לאמיתה של תורה, בפשטות ובהבנה מעמיקה. פעם התבטא שהתשובות הכי טובות שהשיב להלכה, היו התשובות שהתעוררו במוחו מיד עם קריאת השאלה.
התייחסות למבקרי הספר
עדות מעניינת על התייחסות רבינו למבקרי הספר, כותב הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א, שכאשר הביא לפני רבינו את ספרו 'מועדים וזמנים', סיפר לו רבינו כי אחרי שיצא לאור הכרך הראשון של ה'דובב מישרים'ף הגיעו אליו אנשים שונים עם סוגים שונים של ביקורות. יש שהתלוננו למה לא הביא עוד מספרי ה'אחרונים' שדנים בעניינים הנידונים, השני טען שמביא יותר מידי, ועליו להביא רק את חידושיו שלו, וחבל שהביא דברי ה'אחרונים'. "החלטתי", אמר רבינו, "לא להשיב לביקורת. וגם על זה גופא הייתה עלי ביקורת מדוע איני עונה לביקורת, עד שהשבתי לכולם שמעולם לא התכוונתי להוציא חיבור שיהיה שווה לכל נפש, שהלא אלמלי שחשבתי כך, הייתי מדפיסו באלפי עותקים. 'דובב מישרים' נועד אך ורק עבור אותם האנשים שיהיו מרוצים, ויוכלו ליהנות מספר זה. אם נמצא אחד שמותח ביקורת על אופי הספר ושולל את דרכו, משמע שהספר לא נתחבר עבורו… לדידי, אם יש מעט אנשים שיפיקו ממנו תועלת, כדאי וצריך להוציא לאור את הספר עבורם…".
רבינו מנסה להשתמט מלהשיב
כשעלה רבינו לארץ ישראל, החליט שלא לפסוק עוד בשאלות הלכתיות. ואכן, היה משתדל להשתמט מלהורות הלכה למעשה לרבים. אך עמך ישראל לא וויתרו, ושיחרו לפתחו השכם והערב לשמוע מפיו 'דבר ה' זו הלכה', ולמרות שעשה כל טצדקי להשתמט מלהורות, לא תמיד יכול היה להשיב ריקם, ורבים זכו לשמוע ממנו פסקי הלכה.
סיפור אופייני לאותה תקופה סיפר רבי שלמה לורנץ, שפעם נכנס למעונו במטרה לברר אתו שאלה הלכתית שהתעוררה בביתו. רבינו הודיע לו תיכף, שקיבל על עצמו שלא לפסוק שאלות למעשה, אך מחמת חיבתו, הציע לו לשבת יחד, ללמוד את הסוגיות הנוגעות לשאלה עם דברי הפוסקים.
רבי שלמה נענה בהתלהבות להצעה ללמוד עם רבינו בחברותא, וישבו ופתחו את הסוגיות הנוגעות לשאלה ועד הראשונים בסוגיה. כשהגיעו לדון בדברי הפוסקים, ציטט רבינו בעל פה את דברי הפוסקים הנוגעים לדבר, וביאר את דבריהם ואת העולה מדבריהם למעשה בבהירות, אך שב והדגיש שכל זה הוא בגדר בירור הסוגיה, אבל למעשה איננו פוסק. שאלו רבי שלמה: "למי אלך לשאול?". ענה לו רבינו, שהוא מציע שילך לשאול את הגאון רבי צבי פסח פראנק, ויעשה ככל אשר יורה.
פנה ר' שלמה להגרצ"פ, וסיפר לו שהיה אצל רבינו ולמד אצלו את הסוגיות ושיטות הפוסקים. כשאמר לו את הפסק שיצא מהלימוד, הגיב הגרצ"פ מיד ואמר, שמה שרבינו אמר זה הפסק הלכה למעשה!
על הסיבה שבגינה לא רצה לענות, ניתן להבין מתוך מה שסיפר הג"ר יעקב דוד איראם, שבשנת תשט"ו בעת שלמד בישיבת פונביז', בחברותא עם הג"ר יוסף רוט, התחבטו בעניין הלכתי וראו שרבינו ב'דובב מישרים' כותב בזה. היות ורצו להבין את הדבר על בוריו, החליטו לנסוע לרבינו ולהציג בפניו את ספקותיהם.
כשהגיעו לרבינו, אמרו שברצונם לשאול שאלה את הרב. רבינו נרתע ואמר ברעדה: "הנודע ביהודה היה אומר שלרב יש סיעתא דשמיא מיוחדת שלא יטעה, אבל אני כבר חמש עשרה שנה איני רב, אם כן חסרה לי הסיעתא דשמיא, ואני מפחד לפסוק!". רק כששמע שרוצים לשאול על ה'דובב מישרים' נחה דעתו.
כיוצא בדבר, סיפר הג"ר יששכר דב גולדשטיין, שבאותה תקופה התעוררה אצלו שאלה והלך לשאול את רבינו, וכדרכו סירב לענות, שכן קיבל על עצמו שלא לפסוק. אולם כשראה שהדבר דחוף מאוד עבורו, אמר לו שיעיין בספרו 'דובב מישרים' בתשובה פלונית, ושם יוכל לראות את דעתו בעניין.
הרה"ח רבי יעקב פרסטר נסע עם משפחתו לחו"ל, והיה ספק באיזו אונייה לנסוע, היות ואוניית 'צים' הייתה נוסעת ישיר ליעד שנזקק, ואילו הספינות הנוסעות ע"י גויים נסעו סחור סחור דרך מדינות אחרות, וחשש שהנסיעה הארוכה תזיק לילדיו. ושאל את השאלה לרבו כ"ק רבי אהרן מבעלזא, והוא השיבו שהיות וזו שאלה הלכתית, שיפנה לרבינו.
רבינו כדרכו לא רצה לפסוק, ושלחו להג"ר צבי פסח פראנק, והוסיף: "מסתמא יתיר כי שמעתי שכן דעתו, אם כי אני כשלעצמי נוטה לאסור". היות ומתוך השיטין הבין רבי יעקב את דעתו, לא הלך לשאול ונמנע מנסיעה באוניית 'צים'. כעבור תקופה שאל רבינו את אחיו, הרה"ח רבי משה פרסטר איך נסע, ונהנה שהבין את דעתו.
מעניין לציין שלמרות שנמנע מלהשיב, כשהיה נוגע הדבר לאפרושי מאיסורא, ננער כארי לפסוק ולהביע נחרצות את דעתו. תקופה לא ארוכה לאחר שהגיע לארץ ישראל, הבחין בתופעה שלא הייתה בגליציה, שמעשנים סיגריות בפסח. כשהחל לברר מדוע מעשנים, הלא ישנה בעיה בזה, שכן הדבק שמדביקים בו את הנייר שסביב הניקוטין נעשה מקמח, ויש חשש שיחמיץ? ענו לו שאכן עד לפני כמה שנים לא היו מעשנים מחשש זה, אמנם לפני כמה שנים פרסם יהודי ירא שמים שהוא מצא עצה, וניתן להשיג אצלו סיגריות ללא חשש חמץ. אמנם כששאלוהו, לא הסכים לספר מהי העצה שמצא, בטענה שהוא חושש שאם יגלה יתחילו גם אחרים לעשות אותו דבר, ופרנסתו תקופח.
רבינו פקפק בטענה זו וביקש לקרוא לאותו אדם. כשהגיע ביקש לדעת את סודו, איך הוא מדביק את הנייר בסיגריות? כמובן שבתחילה הוא ניסה להתחמק מתשובה, אך כשרבינו לחץ עליו והבטיח שלא יגלה א ה'סוד המסחרי', נאלץ בלית ברירה לגלות את הסוד, וטען שמצא המצאה 'גאונית' ופשוטה, שפלא שאף אחד לא חשב עליה: "הלא מה כל הבעיה? שמדביקים בקמח! אני במקום לערבב את המים בקמח רגיל, מערב את המים בקמח שמורה!". רבינו הזדעזע מתמימותו, ודרש ממנו שיפסיק מיד לייצר את הסיגריות, ויפרסם שאין להשתמש בהם בפסח.
'רב צריך להיות מוכן לענות בכל המצבים'
סיפר הג"ר יצחק שלמה אונגר, שבהיותו רב שכונת גבעת שאול, אירע פעם בחצות לילה שהתברר שישנה בעיה במקווה המקומית, שעלולה לגרום למכשול נורא, ולא ידע את נפשו מה יעשה. קם מיד ונסע לרבינו, כשבא לבית רבינו, נאמר לו שהוא כבר נם את שנתו וביקש שיעירוהו. ישב רבינו ודן מה לעשות, עד שיצא בידו פסק ברור. לפני שיצא התנצל רבי יצחק שלמה מאוד, שנאלץ להעיר את הרב באמצע הלילה לגודל דחיפות השאלה. אמר לו רבינו: "רב צריך להיות מוכן לענות בכל המצבים".
(מתוך 'שר התורה' תולדות מרן הגאון רבי דב בעריש ווידענפלד זצוק"ל)