סיפר הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א מעשה מופלא שאירע אך לפני מספר חדשים.
כשבוע ימים קודם חג הפסח תשפ"א נשמע קול הטלפון מצלצל בבית משפחת לוי (כינוי לצורך העניין) בבני ברק. עקרת הבית הרימה את השפופרת, ונשמע הקול שואל: "גברת כהן?" (גם זה רק כינוי). מיד ענתה גב' לוי: "היתה לך טעות במספר, אין כאן גב' כהן אלא גב' לוי".
אך בטוב ליבה רצתה להסיר את המבוכה מאותה מתקשרת, והחלה להחליף עימה כמה מילים בנועם ובמאור פנים, וכך התוודעו זו לזו, ונודע לה שהמתקשרת היא גב' 'ישראלי' (כנ"ל…) אשר רחוקה עדיין מדרך התורה והמצוות, ולאחר כמה רגעים נפרדו לשלום.
כעבור שבוע, ביום בדיקת חמץ הרגיש הרב לוי בחולשה נוראה עד שלא היה יכול להזיז אפילו אבר, וזאת אחר שכבר תקופת זמן ארוכה חש ב'כבדות'. הזעיקו אנשי 'הצלה' ולקחוהו לבית החולים, שם ערכו לו סידרת בדיקות ונתברר שתקפו חולי בשרירים ועליו להישאר בבית חולים.
והנה בערב התקשרה שוב גב' ישראלי הנ"ל, ואמרה שכל כך נהנתה בשבוע שעבר כשדיברו 'בטעות', על כן החליטה להתקשר שוב לברכה בחג שמח ולדרוש בשלומה. או אז סיפרה לה גב' לוי כי בעלה התאשפז ביום זה בבית חולים.
לאחר כמה שבועות בהם עבר הרב לוי טיפולים שונים בבית החולים, הודיעו הרופאים כי ב"ה כבר יש הטבה במצבו ומצידם הם משחררים אותו לבית החולים אחר לצורך שיקום הגוף. שאלו ודרשו בעסקני הרפואה להיכן להעבירו, ולאחר בדיקות וחקירות התברר כי המקום הטוב ביותר עבורו הוא בבית חולים פלוני, אלא שהוא מלא עד אפס מקום ואינו מקבל חולים חדשים, ולא תעזרנה שום פרוטקצי' והשתדלויות שונות.
בו ביום התקשרה בשלישית גב' ישראלי (אחר כחודש ימים שלא השמיעה את קולה) ושאלה את גב' לוי לשלום בעלה. שפכה גב' לוי בפניה את ליבה, שהוא זקוק לטיפול בבית חולים מסוים אך אין מקום עבורו.
מיד החלה לזעוק גב' ישראלי בהתרגשות: את יודעת מי היא האחראית על קבלת החולים באותו מקום? הלוא היא גב' כהן שרציתי בזמנו להתקשר אליה, ורק 'בטעות' התקשרתי אלייך… ועתה המתיני כמה רגעים והכל על מקומו יבוא בשלום… ותוך כדי דיבור התקשרה לרעותה גב' כהן, ותיכף ומיד כבר שלחה אמבולנס להביא את הרב לוי למכון השיקום עוד לפני שסדרו את כל הטפסים.
ו… ועדיין לא נשלם המעשה. כידוע בימי ערב שבועות שילחו שונאי ישראל חיצי מוות לתוך ערי ישראל, ואף בעי"ת בני ברק יצ"ו נשמע קול 'תרועה' המודיע לכל על הסכנה הקרבה ובאה ועל כל אחד מוטל למצוא מחסה מחמת הטילים. ותרץ גב' לוי אל המחסה, ובדרכה נפלה ושברה את הכתף רח"ל, ופינו אותה לבית החולים.
והנה בתוך כדי הנסיעה שוב מתקשרת גב' ישראלי לשאול מה נשמע… וסיפרה לה מה שאירע עימה, ושכעת ממש מפנים אותה לבית החולים. מיד פנתה הגב' ישראלי לגב' כהן, וסידרה עבורה במכון השיקום חדר ביחד עם בעלה (באותו מקום שאי אפשר להתקבל אליו…), ואף פינתה חדר עבור ילדי משפחת לוי שיוכלו לשהות שם סמוך למיטת הוריהם…
למחרת הגיעה גב' ישראלי לבקר את גב' לוי, ואמרה: עתה ידעתי כי גדול ה'… עכשיו רואה אני בחוש שאכן יש השגחה פרטית בעולם, כיצד הקדים הקב"ה רפואה למכה והכין את צרכי משפחת לוי על ידי אותה שיחת טלפון בטעות… ולגודל התפעלותה קיבלה על עצמה להתחיל להדליק נרות שבת…
ואנן נענה ונאמר: שמלבד גילוי ההשגחה הפרטית, שבכל הפעמים שהתקשרה היה זה ממש בעיתו ובזמנו להביא מזור וישועה לבני משפחת לוי… הרי מי יודע מחשבות עליון, ואולי אותה 'טעות' בטלפון נועדה גם לקרב נשמת בת ישראל לאבינו שבשמים, ולפקוח עיניה וליבה, כי לא ידח ממנו נידח.
(באר הפרשה)