הקדושה והטהרה בעת העיסוק בדברי קדושה
"והיה מחניך קדוש..."
- בכל מקום או מצב שבו אסור להרהר בדברי קדושה, כגון ב'בית הכסא', אסור גם להרהר בחכמת הדקדוק העברי, כיון שיסודותיה בתנ"ך, והעוסק בה עשוי להרהר בפסוקים.
- בכל מקום או מצב שבו אסור לדבר דברי קדושה - אסור לעשות זאת בכל שפה שהיא. ובמקום ששפת הדיבור אינה לשון הקודש - מידת חסידות היא שלא לדבר בלשון הקודש אפילו דברי חולין.
- לכתחילה אין לעמוד בתפילה מתוך פלפול או דיון הלכתי, כיון שהמחשבה תהיה תפוסה בהם בשעת התפילה. אולם מותר להכנס ל'בית הכסא' מתוך הפלפול והדיון.
- אדם העומד במקום או במצב שאסור לעסוק בו בדברי קדושה, ורואה אדם אחר העומד לעבור על איסור, מותר לומר לו שאסור לעשות כך.
- ריח רע שחלים עליו דיני ההרחקה בעת העיסוק בדברי קדושה, הוא דווקא ריח כבד הנגרם מעיפוש וריקבון, ואשר דעת האדם קצה בו. והיו מחכמי ישראל שהידרו להתרחק אף מריח עיפוש קל.
- כלי חרס או עץ המיועד להכלת צוֹאה ו'מי רגלַים' בלבד, חלים עליו דיני ההרחקה מדאורייתא אף בשעה שהוא נקי לחלוטין. כלי זה מכונֶה 'גרף של רעי', או 'עביט של מי רגלים'.
- כלִי חרס או עץ המיועד להכלת צוֹאה ו'מי רגלַים', חלים עליו דיני ההרחקה אף בשעה שהוא נקי, אולם על כלִי זכוכית או מתכת אין חלים דיני ההרחקה בשעה שהוא נקי ולא נודף ממנו ריח רע.
- הנמצא במקום מוקף מחיצות, ויש בו דבַר מיאוס שדיני ההרחקה חלים עליו מדרבנן, וביניהם מבדילה מחיצה בגובה עשרה טפחים וברוחב ארבעה טפחים - מותר לו לעסוק בדברי קדושה.
- הכשרת כלים באמצעות 'הגעלה' במים רותחים - מועילה לכלים העשויים ממתכת, עץ ואבן, אך אינה מועילה לכלֵי חרס, חרס מצופה זכוכית, או חרסינה
טהרת הגוף לדברי קדושה
- מן התורה מותר ל'בעל קרי' להתפלל וללמוד תורה בעודו בטומאתו, ועזרא הסופר תיקן שיטבול תחילה בארבעים סאה מים המכונסים בקרקע.
- 'טבילת עזרא' אינה דוחה קיום מצות קריאת שמע בזמנה, או תפילה בזמנה; ויתכן כי אף תפילה בציבור עדיפה על פני הטבילה.
- מי ש'טבילת עזרא' קשה עליו, יכול לחילופין להטהר בשפיכת תשעה 'קַבִּין' מים על גופו, ונחלקו הפוסקים אם ניתן לעשות זאת באמצעות מקלחת.
- אשה בימי טומאה חייבת בתפילה ובכל הברכות, ומותרת להכנס לבית הכנסת, אך לא תסתכל בספר התורה בעת הגבהתו.
- אשה בימי טומאה לא תכנס לבית הקברות, ויש להחמיר בכך אף בקבר יחיד, ואף אם הוא מקום תפילה, כגון קברו של רבי שמעון בן יוחאי במירון. ויש שהורה כי בעת הצורך מותר לה ללכת, אך לא תעמוד בטווח של ארבע אמות מהקברים.
- יש נשים שנהגו שלא להכנס לבית הקברות בימי עיבורן.