סיפר הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א: לפני כשבוע בצאתי מתפילת יום כיפור קטן בער"ח מנ"א שנה זו [תשע"ח], סיפר לי איש יהודי – צדיק בדרכיו וחסיד בכל מעשיו, מרביץ תורה ויראה נודע בשערים, כי לפני כמה שנים אירעה צרה בביתו: בנו בן השלוש עשרה החל יורד מדרך היהדות מטה מטה…
ב'רגע של אמת', סיפר, התבוננתי בנעשה וחשבתי על מה עשה ה' לי ככה, בחור צעיר בא מבית טוב וחשוב, לומד במוסדות חינוך הטובים ביותר, מדוע הוא סר מהדרך?
עד שנזכרתי, כי בבחרותי ישבתי פעם עם כמה חברים חשובים מאד, ובדעתנו העניה פתחנו פינו לדבר על קודש הקדשים הגר"א מווילנא, כי חשבנו שבזה נעשה יותר ל'חסידים'…
עתה ידעתי בשל מי הסער הגדול הזה!
היה זה בשעה 6:00 בערב. עליתי לביתו של הגאון הגדול רבי מרדכי גרוס שליט"א, שהיה פוקד את ציונו של הגר"א בימי אלול, לבקש מאיתו שיחוס נא עלי ועל נפשות ביתי ויבקש מחילה מהצדיק למען ייטב לנו. אמר לי רבי מרדכי: בשנה זו כבר הייתי על ציון הקודש, אבל מכיר אנכי יהודי חשוב הנמצא בקרבת מקום, לכה ואשלחהו כ'שליח' מיוחד עבורך.
ואכן השליח מיהר לקיים שליחותו.
באותו זמן שהיה על הציון, הראה השעון על 6:30. והנה, באותם רגעים ממש עלה בני על אוטובוס המוביל נוסעים לעיר מגורי אביו, ובהיותו שם פגש בו חבר נעוריו שלמד אתו לפני כמה שנים בתלמוד תורה.
בראות החבר את מראהו הפוחז של בני, פתח פיו וגער בו: "דו משוגענער! (משוגע שכמותך) וכי ירדת מדעתך?! מדוע הינך נראה כך? וגם אם אין לך חשק כל כך לעסוק בתורה וכו' – מדוע תשחית את תואר פניך ומראה לבושך… וכי נראה לך שתרוויח משהו מהשערות הגדולות העומדות לך בקידמת ראשך? וכי תרוויח משהו מלבושך הקצר?"… וכה הוסיף לייסרו בשבט פיו, כי טיפת 'עולם הזה' לא ירוויח מכל השטויות הללו.
ואכן, בבואו הביתה ביקש בני מיד שאתן לו 'טלית קטן' חזרה ללבשו, גם ביקש שאגלח את הררי שערותיו… ושוב היתה לו 'א אידישע צורה' (צורתו היהודית) עד עצם היום הזה (וראה נא את גודל הנס, כי זה פשוט שאם המשגיח או ההורים היו גוערים בו באופן כזה, לא היו הדברים משפיעים עליו כלל, אבל מכיוון שהדברים יצאו מפי חברו מנוער, הבין הנער כי לא 'לחנכו' בא).
ללמדך עד היכן כוחו של דיבור, ק"ו בדיבור רע על 'גדולים', כי בסך הכל ישבו להם כמה צורבים צעירים שאינם נוגעים בקצה קצהו של גדולי ומאורי הדור, ואעפ"כ השפיע דיבורם באופן נורא כל כך, על כן כל שומר נפשו ירחק מכך.
(באר הפרשה דברים תשע"ח)