"קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם" (יט, ד)
פירש רש"י: "הוו פרושים מן העריות ומן העבירה, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה".
יסוד גדול כתוב כאן ברש"י, אומר המשגיח רבי ירוחם ממיר זצ"ל. יש רק דרך אחת ויחידה לסלק טומאה: על ידי תוספת קדושה! כל התגברות שאדם מתגבר על עצמו בענייני קדושה, ונמנע מעבירה – מקרבת אותו אל המדרגה העליונה ביותר, עד "כי קדוש אני ה' אלוקיכם".
הקב"ה מסתלק מכל מקום שיש בו טומאה, כמאמר הכתוב (דברים כג, טו): "וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ". רק אדם ששומר את עצמו בקדושה – זוכה שהקב"ה יישאר אתו, ותהיה לו סייעתא דשמיא.
ראש הישיבה, רבי גרשון אדלשטיין שליט"א, סיפר סיפור נפלא על גדול אחד, ויודעי דבר אמרו לי שהיה זה הוא בעצמו, שהגיע לקופת חולים, וכולם ניגשו לבקש ממנו ברכה. הפקידה, שלא הייתה שומרת תורה ומצוות, ראתה שכולם ניגשים אליו, ואמרה לעצמה: "כנראה שזהו רב גדול, גם אני רוצה לקבל ממנו ברכה".
היא ניגשה אליו וסיפרה שיש לה בעיה. היא התגרשה מבעלה, והגרוש שלה לא עוזב אותה לנפשה. הוא כל הזמן מגיע לביתה ומטריד אותה. היא הזמינה משטרה, הוציאה לו צו הרחקה, אך לא עוזר כלום. "כבוד הרב יברך אותי שהגרוש הזה יעזוב אותי לנפשי", ביקשה.
אמר לה הרב: "כל בוקר תיטלי ידיים. זוהי סגולה שהוא יעזוב אותך לנפשך", והוא הסביר לה במדויק איך עושים את הנטילה כדת וכהלכה.
כעבור שבועיים הגיע אחד מתלמידי הרב לקופת החולים והתעניין אצל הפקידה מה קרה עם הסגולה שנתן לה הרב. והפקידה השיבה שאכן מהיום שהתחילה לנטול ידיה לא דרכה רגל הגרוש בביתה.
ניגשו לרבי גרשון לשאול מה הפשט בזה? והוא הסביר: כתוב בפסוק (ויקרא כ, ז): "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים", ודרשו חז"ל (ברכות נג ע"ב): "והתקדשתם – אלו מים ראשונים, והייתם קדשים – אלו מים אחרונים". התורה קוראת, אפוא, לנטילת ידיים "קדושה". ובתורה כתוב שלסלק טומאה לא מסלקים לא עם משטרה, גם לא עם צו הרחקה, אלא עם תוספת קדושה. על ידי שאשה זו הכניסה לביתה תוספת קדושה – פסקה ממנה הטומאה.
רבי מיכל יהודה ליפקוביץ' זצ"ל היה אומר, שמי שרוצה לחזק את קירות ביתו – שידבר בבית דברי קדושה בקול רם. דברי הקדושה ייספגו בקירות הבית, וייתנו לבית קיום. וכמו שאומרת הגמרא (עירובין יח ע"ב): "כל בית שנשמעים בו דברי תורה בלילה – שוב אינו נחרב".
וביאר רבי יצחק זילברשטיין שליט"א: "בית נחרב" לא חייב להיות בית כזה שהקירות החלו להישבר. בית נחרב הוא גם בית ששלום הבית בו חרב, שהילדים ל"ע יוצאים לתרבות זרה והורסים את הבית. מה מונע את חורבן הבית? בית שיש בו קדושה ודברי תורה נשמעים בו.
ה"בן יהוידע" כותב, שסגולה לשלום בית היא שיישמע קול תורה בבית, אפילו כמה דקות. האשה, הגם שהיא עסוקה בבישולים, בניקיונות, יכולה לשמוע את קול התורה, וכך מתווספת קדושה לבית. תוספת הקדושה תביא תוספת בשלום הבית, ולבית הזה יהיה בעז"ה קיום.
(רבי גואל אלקריף שליט"א)