באחת משיחותיו ביאר הגרב"צ פלמן זצ"ל את הפסוק (שמות כ י) "לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך" – שלכאורה המילה 'אתה' מיותרת, אלא שהיא באה לומר, שכדי שאדם יוכל להשפיע על בניו ובנותיו ועל הסובבים אותו ועל כל העולם שישמרו את השבת – הדרך הראשונה היא "אתה", שאתה תתחזק בשמירת השבת של עצמך, וזה ישפיע על כולם שיתחזקו אף הם.
בענין זה היה מוסיף הגרב"צ זצ"ל לספר: בעת שעלו התימנים לארץ, וראשי המדינה הכניסו אותם לקיבוצים וכפו אותם לפרוק עול תורה ומצוות רח"ל, היתה התעוררות גדולה אצל שומרי התורה להצילם מיד מבקשי רעתם. היתה אז קבוצה של כמה בחורי ישיבה שביניהם היה גם הוא עצמו, שהתעוררו לפעול בכל מיני פעולות כדי לנסות להצילם.
הם ישבו ביחד ותכננו דרכי פעולה מפורטים, איך וכיצד לפעול להצלתם. לאחר שישבו ודנו על הדרכים שעמדו לרשותם, החליטו לעלות אל לשכת הגזית, לביתו של מרן החזון איש זצ"ל, כדי לשאול בעצתו ולקבל את ברכתו, שכידוע הוא הגבר שעמד בראש העם להורות על דרכי פעולות ההצלה, וכל מעשי ההצלה שנעשו היו בהוראתו ובהדרכתו. וכך באחד ממוצאי השבתות עלו ובאו כל הבחורים לביתו של החזון איש. הגרב"צ שהיה המבוגר שבחבורה נבחר לתפקיד "הדובר", לדבר ולהציע את הדברים לפני החזון איש.
החזון איש שכב באותו הזמן על מיטתו שבחדרו, והגרב"צ החל להציע את כל התכנית בהרחבה, כאשר הבחורים כולם עומדים מסביב נרגשים מהתכנית שהעלו בחכמתם להציל נפשות, ובטוחים שהחזון איש מיד יסמוך את ידיו על מעשיהם ויברכם בחום רב לקראת היציאה לפעולה.
החזון איש שמע את כל הדברים בקשב רב, וכשסיימו אמר להם בלשון הקודש בזו הלשון: "הזכיה הגדולה לעם ישראל, הוא לזכות את עם ישראל בגדולי ישראל. אם אתם רוצים לזכות את הרבים, תחזרו ללימודים ותזכו את עם ישראל בגדולי ישראל".
הבחורים נדהמו מהדברים הללו שגנזו להם את כל תכניותיהם, והגרב"צ התבטא על כך ואמר: "החזון איש נתן לכולם סטירת לחי אחת, ובבת אחת". אבל הם היו נאמנים להוראתו, חזרו ללימודים והמשיכו בשקידה בתלמודם. והגרב"צ היה מספר שכל הבחורים שהיו בקבוצה הזו יצאו תלמידי חכמים!!!
(שלמים בציון)